אני זוכר את זה כמו היום, למרות שכבר חלף מאז כמעט עשור. בשעות הצהריים, תחילת חודש חשוון. רק לפני יומיים התחלנו בישיבה את זמן חורף בהתמדה גדולה, ראש הישיבה נכנס בסערה לקראת סוף סדר א' דופק על השולחן ועוצר את השטייגען, "חייו של מרן רבי חיים עובדיה יוסף בן ג'ורג'יה נמצאים בסכנה". נעמדנו מייד לומר פרקי תהילים בבכי ובתחנונים, אך משמים נגזרה הגזירה וכעבור שעה קצרה התקבלה הבשורה המרה – "הרב עובדיה כבר נפטר".

הצטופפתי יחד עם עוד אלפים רבים, בסמטאות המובילות לישיבת 'פורת יוסף'. המקום המה מאדם. לידי, על המרצפות השבורות של פאתי שכונת גאולה, עמד אברך כולל עם גמרא עבה וקובץ מפרשים תחובים מתחת לבית השחי, חולצתו הייתה קרועה, בכיו חרישי, אבלו היה אמיתי. לימינו עמד יהודי עם חולצה שחורה גם כן קרועה, מיטב את הכיפה הלבנה לראשו ומנגב בחשאי את הדמעות שזלגו מעיניו. מצד שמאל על גרם המדרגות ישבו שניים בחברותא ולמדו בקול נשנק מתוך "חזון עובדיה".

עם ישראל על כל גווניו ורבדיו ביכה את האבדה הגדולה, על מדרגות האבן של ישיבת פורת יוסף הוותיקה עם כיפת האבן לראשה, עמדו ראשי ישיבות וגדולי תורה. ברחוב ממולם בתוך האמבולנס, שכנה המיטה הטהורה ומסביבה אלפים רבים שליבם רטט ופעם בחוזקה. הם מנסים להגיע קרוב – לאחוז בפעם האחרונה בשולי גלימתו הזהובה של הרב עובדיה. מסביבם עוד מעגלים, מסות של אנשים, שכבות על גבי שכבות בכל הרחובות. כולם ביקשו לחלוק כבוד אחרון, להתבשם עוד פעם אחת ממאור התורה, הסתופפות אחרונה בצילו של ענק הדורות שהחזיר עטרה ליושנה.

בניו של מרן הספידו אותו בגעיה. מערכת ההגברה קרסה, אבל ההספדים לא פסקו לרגע. בכל מקום בין מאות האלפים התגודדו יחדיו קבוצות קטנות של אנשים וסיפרו, איך מרן – הריהם כפרת משכבו – השפיע על חייהם. 

***

אדרתו הרוממה של מרן רבינו בעל "יביע אומר" זי"ע חפפה על כל חלקי האומה, בני התורה ובעלי הבתים, תלמידי הישיבות והעם שבשדות. מרום גדלותו בתורה וכח הפסיקה שלו, הצמיח דורות של רבנים, דיינים ותלמידי חכמים, והחזיר את עטרת בני עדות המזרח לתפארתה. משם גם ידע לרדת להמונים, להשפיע בדרכי נועם ובדברי אגדה. במעברות העולים ובשכונות הפריפריה, להעביר את הילדים לתלמודי תורה, בתי יעקב וישיבות קדושות. 

מרן זצ"ל שכל ימיו הגה בתורה בהתמדה בלתי רגילה ראה חובה קדושה, בפעילות להחזרת העולים מארצות ערב וצפון אפריקה לצור מחצבתם ומורשת בית אבא. הוא לא אווה להסתפק בהרבצת תורה לתלמידי חכמים ובני ישיבה, אלא היה טורח כל ימיו לחרוש את הארץ מדן ועד אילת. הוא היה מגיע לבתי כנסת בכל שכונה רחוקה או מושב נידח, מוסר שיעורים בפני אלף אנשים או מאה ולא נרתע אפילו אם התקבצו רק עשרה.

***

לפני כחמישים שנה יזם הגאון ר' שלמה שטנצל זצ"ל יו"ר ארגון קביעותא, חידון ארצי לנערי ישראל מכל החוגים בשם – "אלוף המשנה". בשנת תש"מ נערך מעמד גדול לגמר החידון. מרן הרב עובדיה זצוק"ל שכיהן אז כרב הראשי והראשון לציון היה אורח הכבוד. בתיעוד מיוחד שנשאר מאותם ימים (עלה השבוע גם לערוץ של קביעותא), ניתן לראות את ההתרגשות הרבה שאופפת את הילדים והנערים כשהמנחה מכריז על כניסתו של הרב הראשי לאירוע. 

הרב בחן את הילדים וגם נשא דברים: 

"ברצוני לברך את כל אלו שהשתתפו במבחן של המשנה, "העוסקים במקרא מדה העוסקים במשנה מדה ומקבלים עליה שכר העוסקים בתלמוד אין לך מדה יותר גדולה מזו" "לעולם יהא אדם רץ אל המשנה יותר מן הגמרא".

"המשנה היא מקיפה את כל ארבע קצוות התורה שבעל פה, לכן מאוד מאוד חשוב שכל התלמידים שזכו ברוך ה' לטעום טעמה של תורה שבע"פ – ללמוד תלמוד, גם כן חייבים לדעת את המשניות האלה. את כל המשנה, עד כמה שידו הישרה מגעת. שכולם יודעים את המשניות ערוכה בקול וברורה, כמו שכתוב: "אשר תשימו לפניהם". 

"אבל ברוך ה' הם (מרן מחווה בידו על התלמידים) למדו הם שקדו, כולם זכו לשמוע את הגאונות שלהם. ברוך ה' כולם. ממש הם שופכים אורה של תורה, הם שופכים ככה את התשובות מהפה שלהם, פה מפיק מרגליות, דבש וחלב תחת לשונך. אשריכם ואשרי חלקכם, בעזרת ה' כולכם תהיו מאורות לעם ישראל".   

מרן פנה גם להורים הנרגשים בדברי ברכה: "ואני מאחל גם כן לכל ההורים היקרים שנמצאים כאן – שיזכו לרוות רוב נחת מכל יוצאי חלציכם וכל בניך לימודי השם ורב שלום בניך". 

לאורך השנים זכינו ב"קביעותא – מפעל המשנה וההלכה" לתמיכה רבה מרבינו, כמו גם מכתבי חיזוק והערכה ובעיקר – קריאה לעם ישראל להצטרף לסדרי הלימוד הקבועים במשנה וההלכה היומית. 

הנה לדוגמא מתוך מכתב שכתב מרן בחודש אייר של שנת תשל"ג: 

"הנני מוצא את המפעלים העולמיים של לימוד ה"משנה היומית" ו"ההלכה היומית", ככלים המחזיקים ברכה מרובה וכזרועות ביצוע חשובים להרבצת תורה בקרב מבוגרים צעירים ונוער ! מפעל זה הקיים כבר כ"ה שנים זכה להרבות אלפי "קובעי עיתים לתורה", וחולל מיפנה בעם בלימוד תורתינו הקדושה, ידיעתה ושמירת הלכה למעשה… וראוי לחזק את שני תמידין כסדרין אלו: ה"משנה היומית" –  המהווה גם כמפעל הנצחה עולמי לששת מיליוני קדושי השואה כמסורת ישראל מקדמת דנא כי: "משנה אותיות–נשמה (כתבי האר"י ז"ל), וכן לימוד ה"הלכה היומית" שהוא לימוד המביא לידי מעשה, וכבר אמרו: תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

נסיים עם ברכתו של מרן לתומכי המפעל הגדול:

 "כן הנני מבקש מכל מי שיכול לסייע למפעלים קדושים אלו, לעשות הכל שאמצעים כספיים לא יפריעו לעבודתם המקיפה והברוכה של תלמוד תורה דרבים ויתברכו ממקור הברכה והרחמים בכל מילי דמיטב".