כובע ישועה בראשו…

 בספר 'ענף עץ עבות' של מרן פאר הדור הגאון רבי עובדיה יוסף זיע"א, מובא המעשה הבא בשמו של מורו ורבו מרן הגאון הקדוש רבי עזרא עטייה זיע"א:

בעיר ארם צובה של פעם, בין סמטאות השוק העתיקות, התהלך איש שהיה סמל ליושר ולאמונה – רבי אהרן. רבי אהרן לא היה רק סוחר מרגליות מומחה ששמו הלך לפניו, הוא היה בראש ובראשונה "עמל בתורה". סדר יומו היה קבוע ויצוק כפלדה: לאחר תפילת השחרית, היה שוקע בעולמה של תורה – חוק לישראל, משנה, גמרא וזוהר, ולבסוף העמקה בהלכות השולחן ערוך.

רק כשהשמש כבר עמדה גבוה בשמים, והשעות המוקדמות של המסחר חלפו מזמן, היה סועד את ליבו בפת שחרית פשוטה, מברך בנחת, ויוצא אל חנותו. אשתו, בדאגתה לפרנסת הבית, הייתה מעירה לו בעדינות: "אהרן, השעה מאוחרת, השוק כבר שוקק, מתי נספיק להתפרנס?" ורבי אהרן, בחיוך של שלווה פנימית, היה משיב תמיד את אותה התשובה: "אשתי היקרה, אני בוטח במי שהתורה שלו. בזכותה, הוא יפרנסנו בכבוד ובנחת".

יום אחד, כשהגיע רבי אהרן לפתוח את חנותו בשעה המאוחרת כדרכו, מצא שם אדם זר – ערבי שהגיע כל הדרך מחברון, מחכה לו על סף הדלת. "פתח את החנות", ביקש האיש. "יש לי דבר ערך להראות לך רק בחדרי חדרים".

בפנים, הסיר האיש את לבושו וחשף סוד: כובע בתוך כובע. בין הקפלים הנסתרים של הבד, הונחה מרגלית אחת, יחידה במינה, שהפיצה אור יקרות. רבי אהרן, המומחה הגדול, נדהם. "זו מרגלית שערכה עולה על מאה אלף דולר", קבע ביושר. האיש ביקש מרבי אהרן למצוא קונה והלך לדרכו אל המלון בו שהה.

למחרת, שוב דבק רבי אהרן בחוק לימודיו. הוא לא מיהר למכור את המרגלית ולא שינה ממנהגו. כשסיים את לימודו וצעד לעבר החנות, גילה התקהלות גדולה בפתח המלון. "מה קרה?" שאל, והתבשר כי האורח מחברון נפטר במפתיע במהלך הלילה. מכיוון שלא שילם לבעל המלון על שהותו, החליטה המשטרה למכור את חפציו המועטים במכירה פומבית כדי לכסות את החוב.

רבי אהרן עמד בצד, ליבו פועם. הוא ראה את הקצין מוציא את בגדיו הישנים של המנוח, ולבסוף – את הכובע. "עשרה בישליק" (- מטבע בשווי קטן), קרא רבי אהרן. מישהו מהקהל העלה את המחיר, אך רבי אהרן לא ויתר. ב-18 בישליקים בלבד, נפל הכובע לידיו.

בידיים רועדות מעט, נכנס רבי אהרן לחנותו ופרם את התפרים הפנימיים. שם, בתוך הבד הפשוט, עדיין המתינה המרגלית הגדולה. באותו רגע הבין רבי אהרן: זהו השכר על השעות שהקדיש לתורה, על הביטחון שלא נסדק ועל האמונה שפרנסה אינה נקנית בריצה ובהשתדלות יתרה, אלא בברכת שמיים.

רבי אהרן מכר את המרגלית והתעשר עושר רב. באחת הפך לסמל חי למאמר חז"ל: "אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד". הוא הוכיח לכל סובביו כי מי שמפנה מקום לתורה – התורה דואגת לפנות לו מקום של כבוד ועושר בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.

כי מלימוד ועמידה על ערכים – אף פעם לא מפסידים!