מהדהדת ביותר אמרתו של חכם אחד, דהנה ידועה קושייתו של הבית יוסף בענין נס חנוכה, ורבו התירוצים עליה. אמנם באמת יש עימי קושיא גדולה ממנה, איך אפשר בימים נעלים כאלו לבטל את הזמן… אך באמת על קושיא זו יש הרבה יותר תירוצים מעל קושיית הבית יוסף..

כל רגע בוער כאש

והנה נפסק להלכה כדברי בית הלל (שבת כא:) שביום הראשון מדליק נר אחד וביום השני מדליק שני נרות וכן על זה הדרך עד שביום האחרון מדליק שמונה נרות, וטעמא דמילתא 'כנגד ימים היוצאים' – שבכל יום צריך להראות כמה ימים כבר יצאו ועברו מימי החנוכה, שעל ידי זה מתפרסם הנס ביותר שהנה הספיק פך השמן לשני ימים ולשלושה וכו'. ולכאורה תימה רבתי יש כאן, מדוע אותו יום שעומד בו נמנה עם הימים היוצאים, והרי לא 'יצא' ועבר מאותו יום אלא זמן קצר מאוד מתחילת הלילה, ועוד היום גדול לפניו [וכגון, ביום השני מדוע מדליק שנים, והלא לא יצא מימי החנוכה אלא יום אחד, ועוד כמה רגעים מתחילת ליל שני]. אלא הא גופא באו חז"ל ללמדנו עד כמה חשוב כל רגע ורגע מימי החנוכה, עד שאם כבר עבר זמן קצר הרי זה נחשב כיום שלם, ומכאן יתעורר כל איש ישראל לאחוז בכל רגע ולנצלו כדבעי. ועוד בזה, שבאו חז"ל לעורר אותנו, כי ימי החנוכה עוברים 'במהירות' וכי גז חיש ונעופה, ואם לא יתפוס את הזמן הקדוש הלזה הרי כהרף עין יחלוף, וכמו אותם רגעים שכבר יצאו מתחילת היום.

וזאת נלמד ממנהג ישראל לשחק ב'דריידעל' (סביבון) בימי החנוכה. כי אמנם הסביבון מסתובב וחג סביב עצמו אולם 'לא לעולם חוסן'… ובסופו של דבר יפול עדי ארץ, כך ה'מסתובב' סביב עצמו בלא שכל ובינה לא ישאר בו מאומה מאורות החנוכה אלא יפול כאותו ה'דריידעל'.

ממשיך אור לכל השנה

אמנם מי שיש לו מח בקדקדו ידע לנצל ימים אלו וליטול מלוא חפנים לכל השנה הבאה עלינו לטובה. וזהו דקדוק לשון הפייטן 'בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים', שמי שיש בו בינה זוכה להמשיך מימי שמונה אלו לשיר ורננים באופן קבוע לכל השנה.

ימים מסוגלים לתורה שבעל פה

כתב בשל"ה הק' (חלק עשרת הדברות, מסכת תמיד אות קנ"ב), "תוכחת מוסר לחנוכה – יחשוב שעיקרו נתקן להלל ולהודות לד' יתברך, על כי היוונים חשבו לבטל תורה ומצוות, אם כן הימים הקדושים האלה ראויים ביותר להתמדת התורה יותר מבשאר ימים, כי תלמוד תורה כנגד כולם, ובפרט ב'תורה שבעל פה'".

וז"ל הרה"ק בעל הקדושת לוי (דרושים לחנוכה) "ואם כן שעיקר הנס היה רק על שרצו להעבירנו מתורתנו הקדושה, והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו הצילנו מגזירה הזאת, מהראוי לכל אחד אשר בשם ישראל יכונה, לשום בשכלו להתמיד בתורתו יתברך, כי הם ימים ראויים לכך, דהיינו שבכל חנוכה החל להאיר עלינו הארתו יתברך מתורתו", עכ"ל.

והביא ה'קדושת לוי' ראיה לדבר (קדושה חמישית), שהרי אין לך עוד יום חול שמוציאים בו שני ספרי תורה זולת ראש חודש טבת, שבאחד הספרים קוראים פרשת ראש חודש ובשני פרשת הנשיאים לחנוכה, אלא משום שרצו חז"ל ללמדנו שהחיבה של חנוכה היא בתורה, ומכאן נבין עד כמה צריך להתחזק בלימוד התורה בימים קדושים אלו.

ימים מסוגלים לקרבת אלוקים

והרה"ק ה'מאור עינים' זיע"א (ד"ה ויהי מקץ) כתב וז"ל: "לזה נתן לנו השם מצות נר חנוכה, כי כל המצוות שנצטוונו, בבוא עת וזמן של כל מצוה ומצוה נתעורר הדבר שהיה בעת זמן המצוה כמאז ומקדם… ובחנוכה הוא עת לקרב האדם אל השם על ידי התורה, כמו מאז ומקדם בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיוונים טמאו כל השמנים הם כל החכמות ולא נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה", עכ"ל.

ימי חנוכה נותנים כח של זכרון בתורה

עוד כתב הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' זיע"א (ליקוטי הרי"ם חנוכה) שימי חנוכה נותנים כח של זכרון בתורה, שעל ידי שרצו היוונים להשכיחם תורתך נתקיים 'נקמת נקמתם' ונוסף להם זיכרון.

מליצה נאה אמרו בלישנא דגמ' (שבת כ"ג:) 'הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים', כי כבר ידוע שגם הקב"ה כביכול מקיים את המצוות, וכמו שכתבו בספה"ק (קדושת לוי דרושים לחנוכה ובשא"ס) שגם הקב"ה 'מדליק נרות', והלא כולנו בנים למקום, וא"כ מסוגלת המצווה שנהיה תלמידי חכמים אחר שהקב"ה – אבינו – הוא הרגיל בנר…

(מדברי המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א – שיחת הכנה לימי החנוכה)

***

מאי חנוכה – דתנו רבנן

מסופר על הגאון רבי שמואל העליר זצוק"ל, ראב"ד צפת, שכל רגע אצלו היה יקר מפז והיה ממהר מאוד בכל דבר לרגל עומס העבודה אשר היה מוטל עליו וטרדותיו הרבות כרב העיר. ואף באותן בריתות מילה שבהן היה הוא ה'מוהל', לא השתתף בסעודת המצוה שלאחר הברית מילה, רק היה ממהר לעזוב את המקום ולשוב אל ביתו ועבודתו.

כאשר השתתף פעם בברית מילה בתור 'מוהל' והיה זה באחד מימי החנוכה, וכדרכו תמיד מיהר גם הפעם לעזוב את המקום מיד אחרי המילה, נשאל ע"י אחד המשתתפים מנכבדי העדה, למה הוא ממהר כל כך ללכת, הרי 'חנוכה' היום, ויכול הוא איפוא להרשות לעצמו לבלות קצת בסעודה של מצוה. השיב לו רבי שמואל מיני וביה בדרך צחות: "הלא נאמר בגמ' (שבת כא:) 'מאי חנוכה? – דתנו רבנן', הרי שעל הרבנים ללמוד גם בימי החנוכה.

***

ביום ראשון של חנוכה, אמר המלמד לתלמידיו: אשאלכם שאלה ואם תדעו להשיב עליה מהר, תהיו פטורים היום משיעור נוסף בלימודים. שאלתי היא, מהו סך הכל של הנרות שמדליקים במשך כל ימי החנוכה?

נענה התלמיד החריף, שהתפרסם לימים כהגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל: נאמר בתהלים 'הפח נשבר ואנחנו נמלטנו'. פ"ח בגימ' 88, ומאחר שהפח נשבר לשני חצאים, הרי כל חצי הוא 44. במשך ימי החנוכה מדליקים 44 נרות בסך הכל. ומכיון שהפ"ח נשבר, אזי אנחנו נמלטנו מהלימודים…

***

עבודתו של הרה"ק רבי יוחנן מטולנא זיע"א בהדלקת נרות חנוכה, היתה נפלאה ועצומה והוא אף נפטר בנר ראשון של חנוכה. פעם אחת, לאחר שהדליק את המנורה בדחילו ורחימו, עבר ילד קטן במרוצה והפיל את הנרות. החסידים חששו מתגובתו של הרבי, אולם לפליאתם הרגיע הרבי את הילד ואמר לו: "בני יקירי, מכיר טובה אני לך שזכית אותי לקים את ההלכה של 'כבתה אין זקוק לה'", ובכך כבה גם את אש הכעס והרגז שהיה בלב הסובבים.