בכל דור ודור היו גאוני וצדיקי הדורות מביעים את השתוקקותם וציפייתם הדרוכה לעת הגאולה. מביאים אנו כאן אי אלו פניני עובדות והנהגות, הנותנים לנו דוגמא מוחשית על המיית לבבם ונפשם גם יחד להחיש לפדות השכינה ולביאת הגואל.

מסופר, כי יהודי אחד מהעיר 'סערענטש' שזכה לסעוד על שולחנו של הצדיק הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זיע"א בעמח"ס 'אך פרי תבואה' בליל הסדר, וכאשר הגיע לתיבות "חסיד הוא" שבפזמון 'אדיר הוא יבנה ביתו', פרץ בבכי ואמר: "אם רבונו של עולם הוא חסיד, אז למה אינו אומר ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה?…"

שח הגר"מ שטרנבוך שליט"א: סיפר לי הרה"ג ר' שמואל אהרן פרדס זצ"ל, כי בדורות הקודמים אפילו יהודים פשוטים היו מדברים כל היום על ביאת המשיח. היה הדבר פשוט אצל כולם לדבר על משיח, ולצערנו היום כבר שכחו לגמרי לדבר על משיח, עד שכמעט כולם חוץ מיחידי סגולה, שכחו מביאת המשיח, ועלינו להחזיר עטרה ליושנה, ולדבר כל היום על ביאת משיח, ולצפות לביאתו ולא להסיח דעת מהציפיה לישועת ה'.

וסיפר לי הרה"ג ר' שמואל אהרן פרדס זצ"ל, שבערך בשנת תרצ"ב נסע לפולין ובא לראדין למחיצת מרן החפץ חיים זי"ע, ולאחר תפילת מעריב בא לקבל שלום מהקדוש החפץ חיים זצ"ל, והח"ח שאל אותו "מהיכן אתה", וענה שהוא מאמריקה, והח"ח שמח מאוד ואמר לו כי "הוא מחפש יהודי מאמריקה". ושאל אותו הח"ח, "הלא אנחנו ממתינים בכל רגע לביאת המשיח, תאמר לי את האמת, האם גם ב'אמריקה' מצפים למשיח?" והוא היסס ולא ידע מה להשיב, אך לבסוף החליט להשיב שבוודאי גם באמריקה מצפים למשיח. ואז שמע איך החפץ חיים מתפלל בינו ובין עצמו ואומר: "ריבונו של עולם, מילא היהודים כאן בפולין שסובלים צרות ועניות, יתכן שממתינים למשיח כדי שיגאלם מהצרות הגשמיים, אבל הלא אפילו ב'אמריקה' שיש להם גשמיות ועשירות, מכל מקום מצפים הם למשיח ומדברים כל היום על משיח, וא"כ עד מתי תעכב אותנו ממשיח!"

(הר"ר שמואל צבי גנץ, המודיע)

בכתבי הגה"ח רבי ישראל גרוסמן זצ"ל מחשובי ותיקי חסידי קארלין בירושלים, כתב, ששמע מזקן אחד שהיה אצל הרה"ק רבי אשר מסטאלין  (השני) זיע"א. והקשה רבי אשר על מאמר הגמרא (סנהדרין צ"ז) "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת", וכי האיך יתכן כזה, הרי כל בר ישראל יושב ומצפה בכליון עינים לביאת משיח, כל בעל דרשן מסיים את דרשתו בעת שמחה או בכל סעודת מצוה בברכה ותפילה לביאת ינון, יהודים מובלים למשריפות ארורות באושוויץ ובשארית כוחותם מנגנים הם ניגוני ציפיה לגאולה, א"כ איך יכול להיות שיגיע משיח בהיסח הדעת.

אמנם, תירץ רבי אשר, שכשהיה עלם צעיר שמע מאביו הרה"ק הבית אהרן זיע"א שרבי אשר מסטאלין (הראשון) הזקן לקחו אל הרה"ק רבי ר' ברוך ממעז'יבוז זיע"א, וישב ר"ר ברוך בראש השולחן והקשה קושיא זו לתלמידיו וחסידיו, שתקו כולם ולא ידעו להשיב על קושייתו. ישב רבי ר' ברוך והחל בוכה ומיילל וכה סיפר. הייתי פעם בהיכל משיח וראיתיו שוכב על מיטה מוזהבת ומעל למראשותיו מונח כתר מזהב, הבטתי בפניו הק' ופניו להבים בלהב אש קודש וכל כולו חפץ ורוצה כבר לרדת ולגאול את ישראל. לפתע הגיעו קבוצה של מלאכים והחלו מסנגרים את כלל ישראל ומדברים בשבחם. ומשיח שומע קם ממיטתו ומתכונן לרדת ולגאות את ישראל. אך או אז הגיעו מלאכים מקטרגים ומשטינים, והחלו ולקטרג בכל הכח, האיך ניתן לגאול את ישראל הרי הם מלאים חטאים. אך משיח לא עוצר וממשך בהילוכו, אך הם המקטרגים אינם מרפים ומביאים עוד מקטרגים ומשטינים, וחשכות גדולה נופלת על המקום. ומשיח כבר אינו יוכל להמשיך בהילוכו ונופל על מיטתו חסר אונים. לא עברו כמה רגעים והנה שוב הופיעה קבוצה של מלאכים מסנגרים לדבר סנגוריה, ומולם קבוצה של מקטרגים, אלו בטענותיהם ואלו מפריכים אותם. ומסיים רבי ר' ברוך ממעז'יבוז ואומר, כך נמשך הדבר אלפי שנים, כל יום ויום משיח יושב ומצפה לישועת השם לבוא ולגאול את בניו רחומיו, ובאים המקטרגים ואינם נותנים לו. וזהו אין בן דוד בא אל מתוך היסח הדעת, קאי על משיח, היסח דעתו של משיח, שמסיחים דעתו מדי  יום ביומו הללו אומרים יבוא והללו אומרים לא יבוא, ומתוך היסח דעתו של משיח יגיע היום הנכסף ואכן יבוא ויגאלנו.

וזהו פירושו של הרמב"ם בפירוש המשנה בחלק שכותב שם את י"ג העיקרים וביניהם, "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ולכאורה היה צריך לכתוב אני מאמין במשיח ומאי 'בביאת' המשיח. ועוד קשה, "ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא", מאי שיבוא, אם מחכה לו בוודאי מחכה לו שיבוא וכי למה מחכה לו.

אלא, לפי ההקדמה דלעיל מובנים הדברים היטב. אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת. מלך המשיח הולך ובא כל יום מחדש, ובכל יום ויום מנסה הוא את כוחו אולי היום יגבר כוחם של הסנגורים ויוכל לבוא לבשר טוב לישראל, ולכן אומרים אנו אני מאמין "בביאת" המשיח, כיון שבכל יום ויום הוא בא וכדברי הרה"ק רבי ברוך'ל ממעז'יבוז', ואנו ממשיכים ואומרים, "ואע"פ שיתמהמה" – שהמלאכים המקטרגים עוצרים בעדו והוא מתמהמה מלבוא, "עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" שכבר יגיע יום ויבוא ולא יחזור, בן דוד עבדיך יבוא ויגאלנו.

צער החורבן ובקשת הגאולה אצל מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל, היה זה מחזה ממיס לב לראותו יושב ואומר תיקון חצות, כמנהג שהנהיג בישיבתו לומר זאת בחצות היום בימי בין המצרים. כמה בכיות וכמה דמעות השתפכו מתוך לבו הגדול.

ומרגלא בפומיה להביא את דברי חז"ל בעבודה זרה (ט, א') על חלוקת השנים בעולם הזה, ועל ב' אלפים השנים האחרונות שהם ימות המשיח, שכבר יצאו מהם מה שיצאו ועדיין בן דוד לא בא. רבינו ציטט את הגמ' הזאת ואמר בשברון לב עמוק ובבכי תמרורים בלשונו הטהור: "כך כבר אמרו חז"ל לפני 1500 שנה, ומה יענו אזובי קיר? יתמי דיתמי!"

ומעידים הרבה מתלמידיו שלמדו אצלו לפני עשרות שנים, כי בעת שהם אומרים את הקינות בתשעה באב, ונזכרים בקולו של הבוכה של רבינו, אזי כל יום תשעה באב מקבל אצלם משמעות אחרת לגמרי.

(הר"ר שמואל צבי גנץ, המודיע, מתוך 'ולא שבט הלוי בלבד')

היה הרה"ק בעל המנחת אלעזר זיע"א יושב ודורש בכל שנה לפני אמירת "שפוך חמתך" בליל הסדר. ופעם אחת אמר שכידוע שהרה"ק בעל הישמח משה אמר פעם, ריבונו של עולם אינני יוכל לסבול את ייסוריו של משיח צדקנו, וכי מוכן אני שתזרוק אותי לשאול תחתית בגהינום לנצח נצחים, שלא אוכל לצאת משם לעולם, ולא עוד אלא שמוכן אני גם לשבת שם מבלי לדעת גם את סיבת ישיבתי שם, ובלבד שנזכה כבר לביאת המשיח ולא יסבול עוד את ייסוריו הנוראים. והמשיך המנחת אלעזר ואמר, 'אני ג"כ מוכן כמו הישמח משה להיכנס לשאול תחתית', ופרש ידיו כלפי מעלה והמשיך וביקש: 'ריבונו של עולם אנא, תנסה אותי אם אין פי וליבי שווים, אנא תנסני…' כך הרגישו צדיקים את ייסוריו של משיח.