כוחו של כל אחד מישראל
יראתו הגדולה של רבי יהודה צדקה זיע"א מכל נדנוד עבירה וספק איסור, היו להפליא. פעם נשא דברים בראש השנה, בעת שהתאספו בביתו לאמירת תהלים, ואמר: "הרי מצות תקיעת שופר בראש השנה היא עצומה ונוראה, ואין מי שיוכל לתאר את חשיבותה ומעלתה, ואת התיקונים הנשגבים שהיא פועלת בשמי מרום ובכל העולמות, ובכל זאת בטלו חז"ל את המצוה, רק בגלל 'איזה עם-הארץ בארץ כוש' שיבוא לטלטל את השופר בשבת, ובשבילו בטלו את המצוה מכל ישראל לרבבותיהם עד סוף כל הדורות. ללמדך מהי כוחה של עבירה, ומהו כוחו של כל אחד מישראל…"
גמילות חסדים גם בערב יום הקדוש
שנה אחת בערב יום הכיפורים פנה הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל למקורבו, וביקש ממנו שיתלווה אליו לעלות ולבקר את האדמו"ר רבי מרדכי שלמה מבויאן זצוק"ל שנפל למשכב והיה רתוק למיטתו. "הרי ערב יום הכיפורים היום", אמר רבי משה, "ומן הסתם אין איש שם לבו אל הרבי שנמצא בגפו", ואמנם כשנכנסו אורו פניו של הרבי ששהה לבדו, ושמח לקראת האורח הדגול שטרח ובא אליו בערב יום הקדוש. ישב רבי משה ושוחח עמו בנעימות שעה ארוכה כדי להפיג צערו ונפרד ממנו באיחולים לשנה טובה.
וידוי – בניגון שמחה
מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש זיע"א בא פעם לעיר אחת קודם ראש השנה, ושאל את אנשי העיר מי הוא בעל התפילה אצלם בימים הנוראים. השיבו לו התושבים, כי הרב דמתא הוא בעל התפילה. שאל אותם הבעל שם טוב: "איך הוא מתנהג בתפילותיו?" השיבו לו כי ביום הכיפורים הוא אומר את כל הוידויים בניגונים שמחים מאוד. שלח הבעל שם טוב לקרוא אליו את הרב ושאל אותו לפשר הדבר. השיב לו הרב: "העבד הנבזה של המלך, שמלאכתו לנקות את החצר ממי השופכין והלכלוך, אזי כשהוא אוהב את המלך הוא עושה את מלאכת הנקיון מתוך שמחה, ועושה נחת רוח למלך".
כששמע זאת הבעל שם טוב נענה ואמר: "אם כבודו מתפלל בכוונה זאת, יהי חלקי עמו".
לכם – משלכם
בחצר ישיבת 'פתח תקוה', היה גר יהודי שבבעלותו היו שני עצי אקליפטוס גבוהים. כשהגיעו הימים שלפני חג הסוכות, היו באים ילדי הסביבה וקוטפים ענפים לסכך, בלי נטילת רשות. נוהג היה רבי אליהו דושניצר ללכת מדי שנה בשנה אל בעל העצים ולקנות ממנו את כל הסכך שקטפו הילדים. אחר כך היה מקנה את הסכך לכל מי שירצה, כדי שלא יכשלו האנשים שמשתמשים בסכך וישבו בסכה גזולה.
שמחת החג בלב נשבר
ליל חג הסוכות, הרה"ק רבי אברהם מטריסק זיע"א מגיע אל פתח סוכתו ונשאר עומד על מפתן הדלת זמן רב ולא נכנס פנימה. לתמיהת מקורביו הסביר הרבי כך: "כשהגעתי אל הסוכה עלה במחשבתי, הרי זה לא מכבר אמרנו בתפילת הימים הנוראים 'משול כחרס הנשבר', כי האדם דומה לכלי חרס. והרי הלכה פסוקה היא שאין מכניסים כלי חרס אל הסוכה, ואיך אכנס? אולם נזכרתי בדברי חכמינו ז"ל, 'כלי חרס אין להם תקנה אלא שבירה', ועל כן נשבור לבבנו לפני השם יתברך, ולב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה, וכך, במחשבה זו נכנסתי אל הסוכה.
המעביר על מידותיו
בזקנותו של ה'חפץ חיים' זיע"א נשא את זוגתו השניה לאחר שהתאלמן מאשת נעוריו. לקראת חג הסוכות העמיד את סוכתו בפינת חצרו כפי שהיה רגיל שנים ארוכות. לאחר טרחה מרובה בהכנת הסוכה, יצאה אשתו וטענה שעדיף להקים את הסוכה בפינה אחרת. העביר החפץ חיים על מידותיו, לא ניסה להתווכח ולהסביר לה שכך הוא עושה מאז ומתמיד, אלא פרק את הסוכה והעמידה על פי רצונה.
כשסיים את עבודתו, יצאה האשה שוב, הרהרה ואמרה: "ר' ישראל מאיר, ניחמתי על דברי. רואה אני שהמקום הקודם מתאים יותר". שוב לא אמר החפץ חיים דבר, פרק בזריזות את הסוכה, ובנה אותה בשלישית במקום הרגיל.
בדרך צחות
דרש פעם הרה"ק רבי העניך מאלכנסדר זיע"א בצחות לשונו. שלושה נעשו להם נסים: הקב"ה, ישראל והשטן. הקב"ה נעשה לו נס, שיצחק אבינו לא נשחט בעקידה, כי הרי אף אם לא נשחט כמה תפילות ותחנונים שופכים אנו בימים קדושים אלו שיזכור לנו השי"ת את עקידת יצחק, ואילו היה נשחט, הרי היינו עומדים בתפילה ומבקשים זכויות עד אין סוף. ישראל נעשה להם נס, שתקנו להם את סדר התפילה לומר ז' פעמים מזמור מ"ז שבתהלים 'למנצח לבני קרח' טרם ברכות השופר, ולא תקנו לומר את פרק קי"ט הארוך ז' פעמים. ואילו השטן נעשה לו נס, שאנו תוקעים בשופר מצדו הקטן, והשטן מתבלבל ובורח מצדו הגדול. ואילו היה להיפך, שהיינו תוקעים מצדו הגדול של השופר והשטן היה צריך לצאת מהחור הקטן, מה כבר היה נשאר ממנו…
והתודו על חטאתם
החידושי הרי"ם היה אומר: מפני מה סדרו את הוידוי של תפילות יום הכיפורים על פי סדר הא"ב? מפני שאלמלא כן, היינו צריכים להתודות על כל החטאים שעשינו, והרי אין לזה סוף…
אבל מלך עליון
הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א שנודע בפקחותו ובשנינותו הגדולה, הזדמן שנה אחת לשהות בימי ראש השנה בעיר 'מיץ' הגדולה שבצרפת, כאשר באותה העת היה כסא הרבנות בעיר פנוי, וחפץ היה רבי יונתן להימנות לרב העיר. מנהג היה להם לבני מיץ, שבעת תפילת הימים הנוראים, היו מכבדים את הרב דמתא לזמר את הפיוט "מלך עליון" שבתפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים. כשהגיעו באותה שנה לפיוט זה, פנה ראש הקהילה לרבי יהונתן וכבדו לזמר את הפיוט, בהעדר רב בעיר. לאחר התפילה פנה רבי יהונתן ואמר לקהל המתפללים: "כשקיבלתי את ההזמנה של ראש הקהל, אמרתי לעצמי הלוואי והיה הדבר להפך. כי במקום שקהילת מיץ תכבד אותי 'במלך עליון', מעדיף אני 'שהמלך עליון' – הקב"ה, יכבדני בקהילת מיץ.
ואכן רצון יראיו יעשה, ולאחר תקופה קצרה, בשנת תק"א, התקבל רבי יהונתן אייבשיץ כרבה של העיר מיץ, בה כיהן במשך כתשע שנים עד שעבר לרבנות בעיר אחרת.
התחשבות בציבור המתפללים
שנה אחת במוצאי יום הכיפורים ציוה הגאון רבי יוסף דוב מבריסק זצוק"ל מיד לאחר תפילת נעילה לתקוע מיד ולהתפלל ערבית. שאל אותו אחד מציבור המתפללים, שהחזיק עצמו ללמדן: "הרי דין מפורש הוא שצריך להמתין עד שיצא הספק מליבו?" נענה הגאון ואמר: "הן, הלכה מפורשת היא 'עד שיצא הספק מליבו', אבל לא 'עד שיצא ליבו מספק'…"
לאכול חוץ לסוכה?
פעם נכנס הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א אל הסוכה, וראה שם אברך צעיר שהיה רעב מאוד ואכל את מנתו בלהט, כשהוא שקוע בצלחת ולא שם לב למה שקורה סביבו.
לא מצא הדבר חן בעיני הצדיק ואמר לו בקול רם: "יונגערמאן (אברך), אתה אוכל מחוץ לסוכה!".
נבהל האברך, הביט את התקרה וראה כי הסוכה מסוככת כהלכתה. לפליאתו הסביר לו רבי נפתלי: "אתה לא נמצא בתוך הסוכה, אתה שקוע עמוק בתוך הצלחת…"
0723323020 >> 1 >> 1 >> 4