תפריט
נאמר בפרשת ויקרא (ה, טו) "נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם: (טז) וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ".
למדנו מפסוקים אלו שאסור להדיוט ליהנות מקדשי השם, בין מדברים הקרבין על גבי המזבח בין מקדשי בדק הבית, וכל הנהנה בשוה פרוטה מקדשי השם מעל.
אמנם חיוב קרבן מעילות וחומש יש רק כאשר מעל בשוגג. ואילו אם נהנה מן ההקדש במזיד, ישלם רק את הקרן.
בפרק ראשון ממסכת מעילה מבארת המשנה דין קדשים שנפסלו, מתי מועלים בהם.
ובפרק שני דין קדשים כשרים. היינו קרבנות בהמה ועופות, וכן המנחות, שתי הלחם, לחם הפנים, הקטורת ועוד. ומבארת המשנה ממתי מועלים: בדרך כלל מועלים בכל הנ"ל משהוקדשו, אלא שבקדשים קלים אין מועלין אלא באימורים הקרבים על המזבח, ורק לאחר זריקת הדם.
וכן יבואר בו עד מתי מועלים, וכגון בחטאת מועלין משהוקדשה גם בבשרה ובאימוריה, אך לאחר שנזרק הדם הבשר מותר באכילה לכהנים ואין מועלין בו. וכגון לחם הפנים, שמועלין בו עד שקרבו הבזיכין, ומשקרבו הבזיכין אין מועלין בו.
בפרק השלישי מובאים דברים נוספים שמועלין בהן. וכגון דם הקדשים, הנסכים, גדולי הקדש ועוד. וכן דברים שדינם "לא נהנים [מדרבנן] ולא מועלין". בדברים אלו האסורים ליהנות מדרבנן, אין מביאים קרבן ואין מוסיפים חומש. אמנם את הקרן, היינו ההנאה שנהנה, והפגם שפגם בהשתמשותו בדבר, ישלם.
בפרק הרביעי דיני הצטרפות שני דברים לענין מעילה, כגון אם נהנה משני מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה מצטרפין זה עם זה למעילה, או כגון בשר העולה עם הסולת שבאה עם העולה [מנחת נסכים]. וכן דיני ההצטרפות לענין איסורים נוספים, כגון פיגול ונותר, נבילה, ושרצים. וכן דיני ההצטרפות לענין טומאה.
בפרק החמישי יבוארו איזה אופנים של הנאה, הוצאה לחולין, מחייבים קרבן מעילה. וכן מתי יש מועל אחר מועל, שהרי בדרך כלל כשמועלים בדבר הוא יוצא לחולין וממילא לא שייך בו מעילה, אלא שבבהמה וכלי שרת יש מועל אחר מועל: כיצד, רכב על גבי בהמה [בהמה תמימה של קדשי מזבח] ובא חברו ורכב ובא חברו ורכב, שתה בכוס של זהב ובא חברו ושתה – כולם מעלו (פרק ה' משנה ג).
ובפרק הששי והאחרון, דיני שליחות במעילה. שכידוע, אף על פי שאין שליח לדבר עבירה, במעילה יש שליח לדבר עבירה. וכגון שנתן בעל הבית לשליח, בשוגג, מעות הקדש לקנות בהם איזה דבר לעצמו, והשליח עשה כדבריו, בעל הבית מעל.
