תפריט
אע"פ שבכל השנה נעשתה עבודת בית המקדש על ידי כהנים רבים, ביום הכפורים נעשות כל העבודות על ידי כהן אחד בלבד – הכהן הגדול.
שבעה ימים קודם יום הכפורים היה הכהן הגדול עוזב את ביתו ועובר לגור בלשכה מיוחדת בבית המקדש, כשהימים הללו מוקדשים להכנה רבתי לקראת תפקידו הגדול.
ההכנה היתה הן בלימוד ההלכות מפי זקני בית דין, והן בפעולות מעשיות: "כל שבעת הימים הוא זורק את הדם [של תמידים, כדי התרגל בעבודה. רע"ב] ומטיב את הנרות, ומקריב את הראש ואת הרגל" (יומא פ"א משנה ב').
בליל יום הכפורים היה ער כל הלילה ועוסק בתורה. ובחצות הלילה התחיל בפעולה הראשונה: "תרומת הדשן": עלה למזבח עם מחתה בידו, וחותה מן הגחלים שנשרפו היטב מלוא המחתה, ויורד ומניח הגחלים במקום המיועד במזרח הכבש.
עבודת היום היתה מחולקת לשתים: העבודות הרגילות, הקרבת התמידין, הקטורת, הנרות ומנחת החביתין, היו נעשות בבגדי זהב. והעבודות המיוחדות ליום הכפורים בבגדי לבן. ובכל לבישת ופשיטת הבגדים, מזהב ללבן ומלבן לזהב, היה מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, וטובל. סך הכל חמש טבילות ועשר קידושים.
ומתחיל בעבודות התמיד והקטורת. טבל ולבש בגדי הזהב וקידש ידיו ורגליו. הביאו לו את כבש התמיד, שחט, קיבל הדם, הוליכו וזרקו מן הכלי למזבח. נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות, ולהקריב את הראש ואת האברים ואת החביתין ואת היין. (פרק ג' משנה ד').
ומעתה צריך להתחיל בעבודות המיוחדות ליום הכפורים. מקדש ידיו ורגליו, פושט בגדי הזהב, טובל, לובש בגדי לבן ושוב מקדש ידיו ורגליו.
מתוודה על הפר, וידוי ראשון. מטיל גורלות על שני השעירים, מי לה' ומי ילך לעזאזל. קושר לשון של זהורית [צמר צבוע אדום] בראש שעיר המשתלח. מתוודה על הפר וודוי שני, שוחטו ומקבל דמו, ונותנו לכהן שיהא ממרס (מערבב בו) כדי שלא יקרוש, על הרובד הרביעי בעזרה.
נוטל מחתת זהב וממלאה גחלים מעל גבי המזבח, ומניחה על הרובד הרביעי בעזרה.
הביאו לו מחתת זהב מלאה קטורת וכף, חפן ממנה מלוא חפניו ונתן לתוך הכף, ומוליך את מחתת הגחלים והכף לבית קדשי הקדשים להקטיר הקטורת. ויוצא ומתפלל בהיכל תפלה קצרה.
אחר כך היה מזה את דם הפר בקדש הקדשים, שוחט את השעיר ומזה את דמו בקדש הקדשים, ואח"כ מזה מדם הפר על הפרוכת, וכן מדם השעיר. ומערב את שני הדמים ומזה על מזבח הזהב שבהיכל.
אח"כ היה מתוודה על השעיר החי ומשלחו ביד איש עתי לעזאזל. מקטיר את אמורי הפר והשעיר והשאר נשרף חוץ לירושלים. והיה קורא בספר תורה פרשת היום, ומברך שמונה ברכות. ואחרי כן עובר לבגדי זהב ומשלים שאר הקרבנות, ושוב חוזר לבגדי לבן להוציא המחתה מקדש הקדשים, וחוזר לבגדי זהב להקטיר קטורת של בין הערבים ולהטיב את הנרות. ובסופו של יום: "וקדש ידיו ורגליו ופשט, הביאו לו בגדי עצמו ולבש, ומלוין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (פרק ז' משנה ד).
