תפריט
המשנה בתחילת המסכת מונה ארבעה ראשי שנים, כל אחד לענין שונה. אחד מהם הוא א' בתשרי, שהוא "ראש השנה לשנים, לשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות".
מה הכוונה "ראש השנה לשנים"? נחלקו בזה האמוראים בגמרא: רב פפא אומר, לשטרות [שבא' בתשרי מונים שנה חדשה למלך (ממלכי האומות) ולפי זה כותבים את שנת המלך בשטרות אותה מדינה]. רבי זירא אומר לתקופה [שמונין לבריאתן והילוכן של תקופות החמה ומולדות הלבנה מתשרי וכשיטת רבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם]. רב נחמן בר יצחק אמר לדין – שהקדוש ברוך הוא דן בתשרי את כל באי העולם, כל הקורות אותם עד תשרי ֵ הבא. שנאמר "מֵרשׁ ִ ַ ית ה ּש ָׁ ָנה ְוַע ַד אֲחִרית שָׁ ָנה" (דברים יא, יב) – מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. (ר"ה דף ח.).
לאחר שפרטה המשנה את ארבעת ראשי השנים, ממשיכה: בארבעה פרקים העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", ובחג נדונין על המים. אם כן האדם נדון בראש השנה, א' תשרי. ואף על פי שר' יהושע חולק על ר' אליעזר וסובר שבניסן נברא העולם, מכל מקום מודה הוא שהאדם נידון בא' תשרי. וכפי שיבואר להלן. אך כאן נשאלת השאלה: כיון שאדם נדון בר"ה, ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו, על תבואתו, ופירותיו, ושאר עסקיו. וכיון שכן הכל נדון בראש השנה.
ומה זה שכתבה המשנה שבפסח נדונין על התבואה בעצרת על הפירות ובחג על המים? עונה על כך הר"ן: ג' דברים נדונין לכל העולם בשלשה זמנין אלו השנויין במשנתינו, וילפינן הכי מדאמרה תורה לצבור שיביאו בזמנים הללו [דברים] שמרצין עליהן אחד אחד בזמנו [בפסח העומר, בשבועות שתי הלחם, ובחג ניסוך המים], אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו אחד אחד. וגוזרים עליו חלקו מדברים הללו.
והטעם שנדון האדם בר"ה. דבשלמא שלשה דברים הללו כל אחד נדון בזמנו. כדאמר שהפסח זמן תבואה כו'. אבל ר"ה מה נשתנה. אלא טעמא, אי כמאן דאמר בתשרי נברא העולם. כלומר נברא האדם ביום הששי לימי בראשית. והוא ר"ח תשרי [שתחילת הבריאה היתה בכ"ה באלול, ואם כן יום הששי הוא א' תשרי]. ובו ביום סרח אדם הראשון ונדון לרחמים. לפיכך קבעו הקב"ה לכל בניו שידונו בו לרחמים. כדאיתא במדרש בפסיקתא. ואי למ"ד בניסן נברא העולם. י"ל לפי שביום הכפורים נתרצה הקב"ה למשה בדבר העגל קבע לתחלת החדש עד יוה"כ לימי הדין. כל זה מדברי הר"ן. (תוי"ט ר"ה פ"א משנה ב).
אחרי מסכת ראש השנה לומדים מסכת תענית. ועניינה, תעניות שהיו עושים לתפילה על הגשמים. וכאן נשאלת השאלה: הרי הכל נגזר בראש השנה, אם כן איך יועילו התעניות והתפילות? יש על זה כמה תשובות. אך הוכחה ברורה יש לנו ממסכת מגילה, מנס פורים, שגם אחרי שנגזרה הגזירה, יכולים הצבור לבטלה בתפילה ובתשובה.
