תפריט
לאחר שלמדנו מסכת זבחים, העוסקת בקרבנות מן החי: בקר צאן ועופות, באה מסכת מנחות העוסקת בקרבנות מן הצומח: מנחות הבאות מחטה ושעורה, ובלולות בשמן זית, ונסכים הבאים מן הגפן.
סדר הקרבת המנחה כולל את הכנתה, על ידי יציקת שמן על גבי הסולת, בלילה, אפיה או טיגון. הוספת לבונה על גביה, וכן הגשת המנחה למזבח, קמיצת הקומץ ממנה והקטרתו במזבח. ושיירי המנחה נאכלים לכהנים.
וכך נאמר בתורה (ויקרא פרק ו): (ז) "וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ: (ח) וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַה': (ט) וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ".
אמנם יש גם יוצאים מן הכלל, שאין בהם לא שמן ולא לבונה, והם מנחת חוטא ומנחת סוטה. ומנחה שכולה מוקטרת על גבי המזבח, מנחת כהנים.
סוגים רבים יש במנחות: במנחות נדבה, שאדם מתנדב מרצונו להביאן למקדש, יש "מנחת סולת", סולת בלולה בשמן ללא אפיה, "מנחת מאפה תנור", "מנחת מחבת" שמכינים אותה במחבת שטוחה, ו"מנחת מרחשת", המטוגנת במרחשת, שהיא מחבת עמוקה יותר שהטיגון "רוחש" בה בשמן.
וישנם מנחות חובה. כגון מנחת כהן גדול, המקריב בכל יום עשירית האיפה סולת למנחה, מחציתה בבקר ומחציתה בערב. "חלות תודה", שהם ארבעים חלות שחייבים להביא יחד עם קרבן תודה, "לחמי נזיר" שהם עשרים חלות. וכן מנחת חוטא ומנחת סוטה.
ובכל יום היו מקריבים עם קרבן התמיד, בבוקר ובין הערבים, מנחת נסכים, הכוללת סולת וכן נסכי יין, כמו שנאמר: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם: וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין: עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה': וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה': וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'". (במדבר כח, ד-ח)
וכן בנדרים ונדבות וקרבנות המועדות, היו מקריבים עם הזבח גם מנחת נסכים, וככתוב:
"וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה': וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן" (במדבר כח, יג-יד).
ולענין המנחות שייכים גם "מנחת העומר" הקריבה בפסח, "שתי הלחם" הקרבים בשבועות, וכן "לחם הפנים" העומד על גבי השלחן הטהור בהיכל כל השבוע ומתחלק לכהנים מדי שבת בשבתו.
הנביא מלאכי אומר: "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי א, יא)
ועל זה הפסוק איתא בגמרא מנחות (דף קי.): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה.
