כי האדם עץ השדה

 

"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם" פותחת המשנה הראשונה של מסכת ראש השנה, "…בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ". לאור כללי הפסיקה שקבעו חז"ל, חוגג עם ישראל מדי שנה את ראש השנה לאילנות, בחמישה עשר בשבט כשיטת בית הלל.

כל משפחה מישראל נאספת בליל חמשה עשר בשבט או ביומו כדי לאכול פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כמו גם פירות מיובשים כפי המנהגים השונים. גדולי הצדיקים והמקובלים אף קבעו תפילות מיוחדות וסגולות לפעול בהם בט"ו בשבט על אתרוג כשר, נאה ויאה, לחג הסוכות בשנה הבאה שתבוא עלינו לטובה.

גם בחצרות החסידים ניכרת תכונה מיוחדת לקראת ט"ו בשבט, בספרי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש וממשיכי דרכם יש הרבה תורות ומאמרים וחלק מהאדמו"רים אף עורכים 'טיש' מיוחד.

אם נצמד רק לפשט המשנה, שראש השנה לאילנות הוא בעיקרו תאריך הלכתי לקביעת שנת המעשר של אילנות השדה, תתעורר בנו תמיהה גדולה. שהרי במשנה מנויים עוד כמה ראשי השנה, כגון: למלכים ולרגלים, לשמיטים וליובלות, לנטיעה ולירקות. ומלבד א' בתשרי שהוא ראש השנה לשנים, היום בו אנו ממליכין את הקדוש ברוך הוא על כל העולם וכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, לא ראינו התייחסות מיוחדת אצל עם ישראל לראשי השנה האחרים.

מה הוא ייחודיותו אם כן של ראש השנה לאילנות?

כתבו גדולי וצדיקי הדורות, על פי הפסוק בספר דברים (כ, י"ט): "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" שהאילנות המתחדשים וחונטים מחדש בכל שנה ושנה, מלמדים על רוחו של האדם שתדיר מתחדשת כמו שכתב דוד המלך ע"ה בתהילים (נא, י"ב): "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי".

זהו אם כן הסיבה לכך שיום חמישה עשר בשבט מצוין במיוחד בכל תפוצות ישראל, כי ראש השנה לאילנות שקבעו חז"ל כיום שבו מתחילים אילנות השדה לחנוט את הפירות של השנה החדשה, כי עד עתה היו מבשילים הפירות של שנה שעברה ומכאן ואילך יצמחו הפירות של זו השנה. כך גם האדם הנמשל לעץ השדה, יודע ומתוודע בזה היום שרוח נכונה וחדשה ננסכת בקרבו. כוחות חדשים יבואו בו ויעמדו לימינו, הקשיים והניסיונות שכצל העיבו בו, יפנו את מקומם לטובת הצלחה גדולה בתורה ובעבודת ה'.

מרן בעל חידושי הרי"ם מגור זכותו יגן עלינו, הוסיף נדבך יותר עמוק במשמעותו של זה היום: בתחילת פרשת דברים כתוב: "בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ… הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת". ואיתא בספרים הקדושים דהיינו שמשה רבנו העביר לבני ישראל ביום הזה של א' בשבט את התורה שבעל פה ונתן להם את הכח לחדש ולחדד לאמיתה של תורה. לאחר שמשה רבינו העביר את כח התורה שבעל פה לעם ישראל, הרי שכל המחדש ומחדד בתורה הוא ממשיך דרכו של משה רבינו ע"ה. והמחודד מחברו, נשמתו קרובה יותר לנשמת משה רבינו.

כידוע יצאה בת קול והכריזה שהלכה כבית הלל על פני בית שמאי. תלמידי בית שמאי היו חריפים במידתם והשגתם כי הם אחזו במידת הגבורה והדין, ואילו תלמידי בית הלל אחזו במידת החסד והרחמים והיו מתונים בדין. ולכן יצאה בת קול ופסקה שהלכה כמותם, כי העולם לא יכול להתקיים במידת הדין כפי ששנינו: שרצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאינו מתקיים לכן שיתף עמו מידת הרחמים.

לכן בכל שנה ושנה באחד בשבט, שהוא היום שבו הואיל משה באר את התורה והעביר לבני ישראל את התורה שבעל פה, מתעוררת בכל בני התורה ניצוץ חדש של התורה שבעל פה. בית שמאי שהיו חריפים ומחודדים הרגישו מיד בא' בשבט בהארה של התורה שבעל פה ולכן סברו שראש השנה לאילנות הוא בא' בשבט, ואילו בית הלל שלא אחזו בתורה ממידת הדין אלא ממידת הרחמים, הרגישו בהארת התורה שבעל פה רק בט"ו בשבט. (ראה בחידושי הרי"ם להרחבת וביאור הדברים).

וכך גם אנו בכל שנה ושנה יכולים להרגיש בחמישה עשר בשבט הארה חדשה בתורה שבעל פה, תורת רחמים וחסד שהרי הלכה כבית הלל. וכפי שכתב הרה"ק בעל ארץ צבי זצ"ל: "ואדמו"ר הגדול בעל אגלי טל זצוקלה"ה אמר, כי בכל שנה אחר ט"ו בשבט מרגיש שינוי בחידושי תורה שלו".

למאמרים האחרונים

.

צוואת אשת החת"ם סופר

.

הגמל האפור

.

מרבים+בשמחה

האזנה לשיעורי הרב אברהם יעקב בוים

0723323020 >> 1 >> 1 >> 4

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן