סימן תרעג – שמנים ופתילות הכשרות לחנכה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים

ג נֵר שֶׁל (יג) חֶרֶס שֶׁהִדְלִיק בּוֹ לַיְלָה אַחַת נַעֲשָׂה יָשָׁן וְאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ לַיְלָה אַחֶרֶת, אֶלָּא לוֹקֵחַ חֲדָשִׁים בְּכָל לַיְלָה; וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא יָשָׁן, מַסִיקוֹ בְּכָל לַיְלָה בָּאוּר; וְנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת אֵינוֹ צָרִיךְ חָדָשׁ. וְשֶׁל זְכוּכִית אוֹ שֶׁל חֶרֶס מְכֻסֶה, דִּינוֹ כְּמַתֶּכֶת.


ד
 
אֵין חוֹשְׁשִׁין לַפְּתִילוֹת לְהַחְלִיפָם, עַד שֶׁתִּכְלֶה.
סימן תרעד – שמתר להדליק מנר לנר
וּבוֹ ב' סְעִיפִים
א
 
מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה, וְדַוְקָא לְהַדְלִיק (א) זֶה מִזֶּה בְּלֹא אֶמְצָעִי, אֲבָל לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה עַל יְדֵי נֵר שֶׁל חֹל, אָסוּר; וְיֵשׁ מַתִּירִים גַּם בָּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּכְבֶּה הַנֵּר שֶׁל חֹל קֹדֶם שֶׁיַּדְלִיק נֵר אַחֵר שֶׁל חֲנֻכָּה. הגה: וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר בְּנֵרוֹת חֲנֻכָּה שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֲפִלּוּ מִנֵּר לְנֵר, דְּעִקַּר מִצְוָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֵר אֶחָד וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ לְמִצְוָה כָּל כָּךְ לָכֵן אֵין לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה (הג"מ וּמָרְדְּכַי); וְכָל זֶה אֵינוֹ רַק בְּעוֹד שֶׁדּוֹלְקִים לְמִצְוָתָן, אֲבָל אַחַר שֶׁעָבַר זְמַן הַמִּצְוָה מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק מֵהֶן (נ"י הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת).

משנה ברורה:

סעיף ג
(כח) חרס: כתבו הספרים שטוב כל אחד שיטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כחו וכן הנרות יעשה יפה:


(כט) אחרת: שהוא מאוס וביזוי מצוה:


(ל) מכוסה: היינו מצופה באבר:

סעיף ד
(לא) עד שתכלה: שאין בהם בזיון מצוה דאדרבה הם נוחין להדליק יותר כשהם מודלקין כבר:

סעיף א
(א) נר חנוכה מנר חנוכה: מיירי מליל ראשון ואילך שיש יותר מנר אחד ומדליק זה מזה א"נ בליל ראשון ויש שני אנשים בבית אחד שכל אחד מדליק בפני עצמו מותרין להדליק זה מזה דשתיהן נרות של מצוה הן ואף דמבואר לקמן בסימן תרע"ה שצריך להניחה תחלה על מקומה ואח"כ להדליקה כבר כתב הט"ז לקמן דעל זמן מועט אין להקפיד ע"ז ולדעת שארי אחרונים דסוברין דעל זמן מועט ג"כ יש להקפיד הכא מיירי שהיו שניהן קבועין במקומן אכן היה להן פתילות ארוכות והפתילה מגיע לנר שלפניה וא"צ להסירה ממקומה:


(ב) בלא אמצעי: דאין בזה ביזוי מצוה כיון דשתיהן של מצוה הן ואם כבה אחד מהנרות אין להדליקה מן האחרים אפילו בלא אמצעי ואפילו כבתה בתוך שיעור הזמן דאין בהדלקה זו מצוה מעיקר הדין דקי"ל כבתה אין זקוק לה:


(ג) ע"י נר של חול אסור: מפני שנראה כמבזה נר של מצוה שמדליק ממנו נר של חול אע"פ שהוא עושה לצורך מצוה ונר של שמש הוא בכלל נר של חול לזה ועיין לקמיה בסק"ז:


(ד) גם בזה: ס"ל דכיון דעושה כדי להדליק תיכף ממנו נר של מצוה לאו בכלל ביזוי הוא:


(ה) בנרות חנוכה וכו': ודוקא בנרות חנוכה ומטעם שמבאר לקמיה אבל בנרות אחרים של מצוה כגון של שבת ושל בית הכנסת וכדומה מדליקין מנר לנר [ד"מ] וכן הסכים בספר חמד משה דכן הוא עמא דבר וכ"כ בחיי אדם וכן משמע לעיל בסימן קנ"ד סי"ד דדוקא נר של הדיוט אין מדליקין מנר של ביהכ"נ אבל נר מנר שרי ולא הגיה הרמ"א שם כלום להחמיר משמע דפשיטא ליה דבזה לית כאן מנהג להחמיר ועיין בפמ"ג דע"י נר של חול אין כדאי אפילו בשאר נרות של מצוה ועיין לקמיה מה שנכתוב בזה:


(ו) דעיקר מצותו וכו': היינו דמדינא הלא סגי בנר אחד לכל בני הבית היכי דסמוכין כולן על שולחן אחד [מ"א] ולפ"ז היכא דשני בע"ב דרין בבית אחד דמדינא צריך הדלקת נר חנוכה לכל אחד מדליקין זה מזה [פמ"ג] ועיין מה שכתבנו לעיל בסוף סק"א:


(ז) אינו למצוה כ"כ: כבר כתבנו שאם נכבה אחד מן הנרות אין להדליק מדינא מן נרות אחרות וכ"ש שאם נכבה השמש שאין להדליקו מן נר חנוכה. וכתב רש"ל שבבהכ"נ אין חילוק בין השמש לשאר נרות שכל הנרות שבתוכה קרויים נר מצוה ומשו"ה יש לגעור באותן שמדליקין נרותיהן ע"י השפחות מנר ביהכ"נ אפילו מן השמש חוץ ממוצאי שבת כדי לילך לביתו להאיר במבואות האפילות:


(ח) כ"ש שמותר להדליק מהן: ולפי מה שכתבנו לעיל בסימן תרע"ב דיש פוסקים שסוברין דכל זמן שדולקין אסור להשתמש לאורן ה"ה דאין להדליק מהן. ומ"מ נראה דאין להחמיר בזה רק לענין להדליק ממנו נרות של חול אבל נר של מצוה דמדינא מותר אפילו בתוך השיעור עכ"פ אין לנו להחמיר אחר שעבר השיעור: