סימן תקסא – דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחרבנן
וּבוֹ ה' סְעִיפִים

ד כָּל הַקְּרָעִים הָאֵלּוּ בְּיָדוֹ וּמְעֻמָּד, וְקוֹרֵעַ כָּל כְּסוּתוֹ שֶׁעָלָיו עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ, וְאֵינוֹ (ד) מְאַחֶה קְרָעִים אֵלּוּ לְעוֹלָם; אֲבָל רַשַּׁאי לְשָׁלְלָן, לְמָלְלָן, לְלַקְּטָן וּלְתָפְרָן כְּמִין סֻלָּמוֹת.

 באר היטב  (ד) מאחה. פירוש תפירה מיושרת:


ה
הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא (ה) לִירוּשָׁלַיִם, הוֹלֵךְ וּבָא תּוֹךְ ל' יוֹם, אֵינוֹ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר; וְאִם לְאַחַר ל' יוֹם, חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ וְהוּא הַדִּין בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבַמִּקְדָּשׁ.

 באר היטב  (ה) לירושלים. נ"ל דהרואה ירושלים תוך למ"ד יום אעפ"י שלא קרע כגון שדר בתוכו א"צ לקרוע על ערי יהודה. ומי שנולד בירושלים אפי' הגדיל א"צ (לברך) [לקרוע] דבקטנותו פטור וכשהגדיל א"צ (לברך) [לקרוע] דהא ראה אותן תוך ל' יום. מ"א:


סימן תקסב – דין קבלת התענית
וּבוֹ י"ג סְעִיפִים
א
 
כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא שָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוֹ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים דְּהַיְנוּ שֶּׁיִּרְאֶה ג' כּוֹכָבִים (א) בֵּינוֹנִים אוֹ שֶׁהַלְּבָנָה זוֹרַחַת בְּכֹחַ וְתָאִיר עַל הָאָרֶץ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ק דְּתַעֲנִית וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"א), אֵינוֹ תַּעֲנִית; וְאִם דַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל קֹדֶם לָכֵן, אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ. הגה: מִיהוּ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין (ב) מַשְׁלִימִין עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְכֵן דַּעַת מִקְצָת רַבְּוָתָא (תה"ד סִימָן קנ"ז); וְנִרְאֶה לִי דְּדַוְקָא בְּיָחִיד דְּאוֹמֵר עֲנֵנוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, דִּבְלָאו הָכֵי יָכוֹל לְהוֹסִיף כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' קי"ט, אֲבָל שְׁלִיחַ צִבּוּר לֹא יֹאמַר עֲנֵנוּ אֶלָּא אִם כֵּן מַשְׁלִימִין, וְכֵן נוֹהֲגִין.

 באר היטב  (א) בינונים. אבל (גדולים) לא מהני ועסי' רל"ה ס"ק א' (אמר המגי' אע"פ שבספרי ישנים נכתב קטנים הוא טעות במ"א עיין סי' רל"ה): (ב) משלימין. היינו אם פי' בשעת הקבלה שלא להשלים אפי' התענה עד מנחה גדולה מתפלל עננו אבל אם קבל תענית סתם צריך להשלים עס"ב. ואם לא השלים ואכל עיין סי' תקס"ח ואם אכל קודם שהתפלל אין מתפלל עננו ת"ה מ"א וט"ז כתב מאן דלא מתפלל עננו בתענית שאינו משלים מרויח ספק ברכה לרוב פוסקים ואע"ג דאין לזה ברכה בפ"ע ביחיד אלא כוללם בש"ת מ"מ לשון צום תעניתנו אינו הגון דסתם תענית הוא יום שלם והדולג שני תיבות אלו צום תעניתנו יפה עושה. עכ"ל:

משנה ברורה 

סעיף ד

(יב) בידו – ולא בכלי.


(יג) את ליבו – ולכן יקרע מצד שמאל, כי הלב בשמאל.


(יד) מאחה – היינו תפירה מבפנים, ואחרת עליה מבחוץ [טור]. ורש"י פירש, תפירה מיושרת.


(טו) לשללן – למחר [כפתור ופרח פרק ו'].


(טז) סולמות – תפירות שאינן מיושרות.

סעיף ה

(יז) היה הולך ובא וכו' – והרואה ירושלים תוך שלושים יום אף על פי שלא קרע, כגון שדר בתוכו, אין צריך לקרוע על ערי יהודה, אם לא שיצא משם ובא לערי יהודה לאחר שלושים. ומי שנולד בירושלים, אפילו הגדיל, אין צריך לברך; דבקטנותו פטור, וכשהגדיל אין צריך לברך, דהא ראה אותן תוך שלושים יום.

סעיף א

(א) כל תענית וכו' היינו בין הארבע צומות או איזה תענית יחיד:


(ב) ג' כוכבים דשנים עדיין הוי ביה"ש:


(ג) בינוניים אבל גדולים לא מהני דהם נראין אף ביום. והנה בסימן רצ"ג לענין מוצאי שבת פסק השו"ע דאין לעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ורצופים והוא משום חומרא דשבת וה"ה לענין מוצאי יוה"כ אבל בענינינו סגי בבינונים ואפילו מפוזרים [אחרונים]:


(ד) אינו תענית הן לענין שלא יצא בזה ידי חיוב תעניתו והן לענין שאינו מתפלל עננו:


(ה) אם דעתו לאכול וכו' כגון שהתנה בשעת קבלתו שלא להשלים התענית:


(ו) אף על פי שאין משלימין היינו אם פירש בשעת קבלה שלא להשלים אפילו התענה רק עד מנחה גדולה מתפלל עננו אבל אם קיבל תענית סתם צריך להשלים עד צאת הכוכבים כדלקמן בס"ג [ועיין בביאור הגר"א דמשמע מיניה דבזה אם לא השלים אפילו לדעת מקצת רבוותא אין מתפללין עננו] ואם לא השלים ואכל עיין לקמן סימן תקס"ח ס"א ובהג"ה שם. והא דסתם רמ"א להקל בפירש בשעת קבלה היינו דוקא במתפלל תפלת מנחה קודם אכילתו אבל כשאכל מתחלה בכל גווני אינו מתפלל עננו:


(ז) וכן דעת מקצת רבוותא טעמם דס"ל דמה שאמר הגמרא כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית והיינו אף לענין עננו הוא רק אם קיבל עליו להתענות יום שלם ולא השלים דאינו תענית אז אינו מתפלל עננו אבל אם קיבל עליו רק עד מנחה דהוא לצעורי בעלמא הוי תענית לענין זה שמתפלל עננו בתוך תפלתו אף שאיננו משלים אכן רוב הפוסקים חולקים ע"ז וע"כ הכריע רמ"א דלא נסמוך עליה רק לענין יחיד דיאמרנה בש"ת ויחתום כי אתה שומע וכו' ולא יאמר בא"י העונה בעת צרה ועיין בט"ז שמצדד דאפילו בזה ידלג תיבות צום תעניתנו דלא ליחזי כדובר שקרים כיון דאינו תענית ובספר בגדי ישע פוסק דאינו צריך לדלג כיון שהוא מתענה עד אחר חצות דאז אכילתו הוא כזורק אבן לחמת לא מיחזי כשיקרא עי"ש וכן מצדד בספר מחצית השקל עי"ש:


(ח) אבל ש"ץ וכו' היינו בתפלת חזרת הש"ץ דמוסיף ברכה מיוחדת ע"ז בין גואל לרופא אבל בתפלת הלחש גם הוא יאמר עננו קודם כי אתה שומע ועיין בבה"ל: