סימן תקצה – מי שאינו בקי לא בתקיעות ולא בתפלה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּתְּקִיעוֹת וְלֹא בְּסֵדֶר תְּפִלַּת מוּסָף, וּלְפָנָיו שְׁתֵּי עֲיָרוֹת בְּאַחַת בְּקִיאִים בַּתְּקִיעוֹת וְלֹא בִּתְפִלַּת מוּסָף וּבְאַחַת בְּקִיאִין בִּתְפִלַּת מוּסָף וְלֹא בַּתְּקִיעוֹת, הוֹלֵךְ לְמָּקוֹם שֶׁבְּקִיאִים בַּתְּקִיעוֹת, אֲפִלּוּ שֶׁל מוּסָף וַדַּאי וְשֶׁל תְּקִיעוֹת (א) סָפֵק. הגה: מִיהוּ אִם יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְּלִים וְיֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיִּשְׁמַע אַחַר כָּךְ הַתְּקִיעוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁתּוֹקְעִין, יְקַיֵּם שְׁתֵּי הַמִּצְוֹת, דְּכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִתְקֹעַ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם יְרוּשַׁלְמִי).

   




סימן תקצו – תשלום תקיעות לאחר התפלה
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
לְאַחַר הַתְּפִלָּה מְרִיעִים תְּרוּעָה גְּדוֹלָה בְּלֹא תְּקִיעָה. הגה: וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לַחֲזֹר וְלִתְקֹעַ ל' קוֹלוֹת (מִנְהָגִים יְשָׁנִים); וּלְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ בָּזֶה, שׁוּב (א) אֵין לִתְקֹעַ עוֹד בְּחִנָּם; אֲבָל קָטָן, אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, מֻתָּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּתְקַע (הַמַּגִּיד פ"ב מֵהִלְכוֹת שׁוֹפָר), וּמֻתָּר לוֹ לִתְקֹעַ כָּל הַיּוֹם (אוֹר זָרוּעַ דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה).
   



סימן תקצז – אם מתר להתענות בראש השנה
וּבוֹ ג' סְעִיפִים
א
 
(א) אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים, וְאֵין מִתְעַנִּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא בְּשַׁבַּת שׁוּבָה; אָמְנָם לֹא יֹאכְלוּ כָּל שָׂבְעָם, לְמַעַן לֹא יָקֵלּוּ רֹאשָׁם וְתִהְיֶה יִרְאַת ה' עַל פְּנֵיהֶם.

משנה ברורה

סעיף א
(א) למקום שבקיאים בתקיעות – דתקיעות דאורייתא וברכות דרבנן ואפילו ביום שני וכ"ש אם יש לפניו מקום שיכול לשמוע תקיעות אע"פ שגם שם אין מנין ויצטרך להתפלל ביחיד ויכול לילך למקום שיש שם מנין רק שאין להם שופר מוטב לילך לשמוע תקיעות אע"פ שיתפלל ביחיד [ח"א]:

(ב) ושל תקיעות ספק – אם יש שם תוקעין דספק דאורייתא עדיף מודאי דרבנן. וה"ה אם אין יודעין רק סדר אחד ילך להם. ואם יש בעיר אחד שופר ורוצה לילך למקום שמתפללין ולשלוח עכו"ם שיביא לו השופר והוא חוץ לתחום ויכול לקיים שניהם שרי דתחומין דרבנן והו"ל שבות דשבות:

(ג) אח"כ התקיעות – ולא ילך תחילה למקום שתוקעין ואח"כ למקום שמתפללין שתפלת מוסף אין לאחרה יותר משבע שעות כמש"כ בסימן רפ"ו ותקיעות זמנה כל היום. אם באחת נמצא תוקע הגון אך המתפללים שם אינם הגונים ובאחת מתפללים הגונים והתוקע אינו הגון ילך למקום שהתוקע מומחה וכשר דהתוקע מוציאו ידי חובתו משא"כ בתפלה אינו מוציאו ידי חובתו:

סעיף א
(א) מריעים תרועה גדולה – כדי לערבב השטן שלא יקטרג עליהם אחר התפילה שהולכים ואוכלים ושותים ושמחים לומר שאינם יראים מאימת הדין אבל אין אנו נוהגין כן רק בסיום תקיעה אחרונה של השלמת מאה קולות כמו שנבאר לקמיה המקרא אומר תקיעה גדולה והתוקע מאריך בה יותר משאר תקיעות [מט"א]:

(ב) שלשים קולות – ובשל"ה כתב לתקוע מאה קולות דהיינו שלשים דישיבה והתקיעות של סדרים ושלשים אחר התפלה ולהוסיף עוד שבס"ה יהיו מאה קולות:

(ג) אין לתקוע עוד וכו' – דכיון שא"צ הוי ככל שאר יו"ט שאסור לתקוע משום שבות. ועיין בט"ז שדעתו דיו"ט של ר"ה אינו דומה לשאר יו"ט בזה אבל רוב האחרונים הסכימו לאסור כדברי הרמ"א. ולענין טלטול לכו"ע שרי כל היום דהא ראוי לתקוע בו להוציא אחרים שלא יצאו עדיין:

(ד) בחנם – וגם אסור להוציא השופר כשא"צ לתקוע דהוי הוצאה שלא לצורך ועיין סימן תקי"ח ס"א בהג"ה ואפילו מי שיתקע ביום שני אסור לתקוע בראשון להתלמד:

(ה) מותר לומר לו שיתקע – היינו אף להשתדל ללמדו אופן התקיעות ואפילו אחר שאינו אביו משמע דמותר בזה דמחנך לקטן:

(ו) כל היום – אקטן קאי דאילו גדול הא כבר כתב דאין לתקוע עוד בחנם:

סעיף א
(א) אוכלים ושותים ושמחים – ר"ל אף שהוא יום הדין מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו שגם הוא בכלל חג כדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו ונאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם:

(ב) ואין מתענין בראש השנה – אם לא בתענית חלום שגם בשארי יו"ט מתענין ע"ז. כתב עט"ז דלכו"ע מותר להתענות בר"ה ולהתפלל עד חצות אע"ג דבשבת ושאר יו"ט אסור וכן איתא לעיל בסימן תקפ"ד ס"א בהג"ה: