ב
 יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם שֶׁכָּל מִי שֶׁרָגִיל לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֶּה רְגִילָתוֹ וְאֵינוֹ מִתְעַנֶּה, אֵינוֹ מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ. הגה: וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ (ב) אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו (כָּל בּוֹ וּמִנְהָגִים), רַק צָרִיךְ הַתָּרָה, כְּמוֹ שְׁאָר נֶדֶר (כָּל בּוֹ).


ג
 
הַמִּתְעַנֶּה פַּעַם אַחַת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּעֲנִית (ג) חֲלוֹם; אִם הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן, (ד) צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת שְׁנֵי הַיָּמִים כָּל יָמָיו; וְאִם הָיָה בְּיוֹם שֵׁנִי, יִתְעַנֶּה כָּל יָמָיו יוֹם שֵׁנִי בִּלְבַד. הגה: וְאֵין צָרִיךְ (ה) לְמֵיתַב תַּעֲנִית לְתַעֲנִיתוֹ, דְּהָא יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִצְוָה לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רע"ח). וְאֵין אוֹמְרִים עֲנֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים).

סימן תקצח –
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹמְרִים צִדְקָתְךָ, בְּמִנְחָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ (רַ"ן סר"ה וּמִנְהָגִים), וְכֵן אָנוּ נוֹהֲגִים.

משנה ברורה

סעיף ב
(ג) יש מקומות וכו' – המתענה בר"ה ראוי שילמוד כל היום או יעסוק בתחינות ובקשות כדי שיהיה כולו לד' כתבו האחרונים דאף שמבואר לעיל בסימן תקכ"ז ס"כ דהמתענה אסור לבשל לאחרים מ"מ אשה המשרתת בבית בעה"ב שמשועבדת לו [וה"ה אשה שמשועבדת לבעלה לאפות ולבשל בשבילו ואין לה אחר לזה] מותרת לבשל בשבילו:

(ד) שכל מי שרגיל וכו' – היינו ג' פעמים:

(ה) ומשנה רגילתו וכו' – היינו לענין יום אבל אבל בלילה של ר"ה בודאי אסור להתענות לכו"ע כמו בשאר יו"ט:

(ו) רק צריך התרה וכו' – עיין יו"ד סימן רי"ד דמשמע שם דמנהג של מצוה שנעשה כנדר הוא רק כשהורגל בה או אפילו פ"א וחשב בשעת מעשה שינהוג כן לעולם אבל בלא"ה אין נעשה כנדר ע"י שעשאה פ"א:

סעיף ג
(ז) תענית חלום – ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת אין להתענות:

(ח) שני הימים וכו' – דתרווייהו הן כיום אחד וכמ"ש בסימן ת"ר:

(ט) כל ימיו – ומ"מ מי שאין ירא לנפשו א"צ להתענות וכדלעיל:

(י) יום שני בלבד – אבל יום ראשון לא יתענה כלל לפי שיום הראשון הוא דאורייתא ואינו נגרר אחר יום שני וע"כ צריך לעשות בו אפילו קידוש של שחרית:

(יא) וא"צ למיתב וכו' – אפילו חל בשבת:

(יב) דהא יש אומרים דמצוה להתענות בראש השנה – ואף דאין הלכה כן וכדלעיל בס"א מ"מ עכ"פ לא נחזיק זה לעבירה שיצטרך אח"כ להתענות ע"ז בחול. מי שקיבל עליו להתענות בר"ה אינו דומה למי שקיבל עליו להתענות בשבת ויו"ט דאין קבלתו כלום הכא צריך התרה מאחר די"א דמצוה להתענות בר"ה:

(יג) כמו שאין אומרים ביום הכיפורים – מאחר שהם ימי דין ואין שייך כ"כ לבקש לענות ביום צום התענית:

סעיף א
(א) אומרים צדקתך – כיון שהוא יום הדין אומרים צו"ץ משום צדוק הדין שהרי אנו אומרים ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה והי"א ס"ל דהא עכ"פ יו"ט הוא ור"ח: