סימן תרכב – סדר תפלת מנחה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים

ב וּמוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין שְׁלֹשָׁה בְּפָרָשַׁת (ב) עֲרָיוֹת עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, וְהַשְּׁלִישִׁי מַפְטִיר (ג) בְּיוֹנָה וּמְסַיֵּם: מִי אֵל כָּמוֹךָ, וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ; וְאִם חָל בְּשַׁבָּת מַזְכִּיר בָּהּ שֶׁל שַׁבָּת, וְחוֹתֵם בְּשֶׁל שַׁבָּת. הגה: וְאֵין אוֹמְרִים: (ד) עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, בְּמִנְחָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי סוֹף הִלְכוֹת יוֹם כִּפּוּר וּמַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי).


ג
 
אִם חָל בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים: צִדְקָתְךָ, וְאוֹמְרִים: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ; הגה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין אוֹמְרִים: (ה) צִדְקָתְךְ, וְלֹא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ.


ד
 
אֵין נוֹשְׂאִין כַּפַּיִם בְּמִנְחָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים; וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן, הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ.

משנה ברורה

סעיף ב
(ו) וקורין שלשה: ומתחילין מן כמעשה ארץ מצרים פ' ראשונה עד וחי בהם. שניה אלהיך אני ד'. שלישי הוא המפטיר [לבוש]:


(ז) בפרשת עריות: משום שנפשו של אדם מחמדתן ואם יש אחד שנטמא יחזור בתשובה ומפטיר ביונה שמדבר מן התשובה ועוד שאין יכולין לברוח מן הש"י. אחרונים:


(ח) והשלישי מפטיר ביונה: ואין אומרים קדיש על הספר רק ח"ק לפני העמוד קודם תפלה [ד"מ]:


(ט) ומברך לפניה ולאחריה: ר"ל כדרך שבירך בשחרית שאומר גם על התורה ועל העבודה:


(י) ואין אומרים על התורה וכו': פי' אנו אין מנהגינו כמ"ש השו"ע אלא אין אומרים כלל על התורה ועל העבודה בין כשחל בשבת בין כשחל בחול רק חותמין מגן דוד והטעם שהרי כבר פסק העבודה מהשחר ובירך עליה שחרית. כשמוציאין הס"ת במנחה אין אומרים על הכל ולא שמע ישראל רק גדלו. בנוסח אבינו מלכנו י"ל רוע גזר בנשימה אחת (כי שייכים להדדי דהיינו שיקרע הוא ית' רוע שיש בגזירה ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים) והמפסיקים בניגון בין רוע לגזר צריך למחות ובפרט החזנים שלא יעשו כן [ט"ז ע"ש]:

סעיף ג
(יא) אומרים צדקתך: כשאר שבת ואומרים אבינו מלכנו אף שהוא שאלת צרכים הלא הוא שעת גמר דין ואם לא עכשיו אימתי:


(יב) אין אומרים צדקתך: דכתיב בו משפטיך תהום רבה ואנו מבקשים רחמים לפני השי"ת ביו"כ [לבוש]:


(יג) ולא אבינו מלכנו: שהוא שאלת צרכים ואין שואלין בשבת ובחול אומרים אם לא שהזמן קצר וצריך למהר כדי להתפלל נעילה ביום וטוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה:

סעיף ד
(יד) אין נושאין כפים וכו': עיין סימן קכ"ט שם מבואר כל פרטיהן:


(טו) נושא כפיו: עיין לעיל בסימן קכ"ט בהג"ה דמטעם זה יש נוהגין לומר אלהינו וא"א וכו' וה"ה דיש לומר אז שים שלום ולא שלום