ב וְכֵן הַכְּפָרִים הַנִּרְאִים עִמָּהֶם, אֲפִלּוּ אֵינָם סְמוּכִים, כְּגוֹן שֶׁהֵם בָּהָר; אוֹ שֶׁסְמוּכִים לָהֶם, אֲפִלּוּ אֵינָם נִרְאִים עִמָּהֶם, כְּגוֹן שֶׁהֵם בָּעֵמֶק, (ב) וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְחוֹקִים יוֹתֵר מִמִּיל. וּבְשׁוּשָׁן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, קוֹרִין בְּט"ו הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה בּוֹ הַנֵּס.


ג
 
כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּכְרַכִּים שֶׁאֵינָם מֻקָּפִים חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרִין בְּי"ד.


ד
 
כְּרַךְ שֶׁהוּא (ג) סָפֵק אִם הֻקַּף בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ אִם לָאו, קוֹרִין בְּי"ד וּבְט"ו וּבְלֵילֵיהוֹן, וְלֹא יְבָרֵךְ כִּי אִם בְּי"ד שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָה (ד) לְרֹב הָעוֹלָם.

משנה ברורה:

סעיף ב
(ה) הכפרים: וה"ה עיירות [נ"ח וכ"כ במאירי]:


(ו) ובלבד שלא יהיו וכו': זה קאי אדסמיך ליה דהיינו שהיה סמוך אבל נראה אפילו רחוק יותר ממיל הוי ככרך וי"א דבנראה ג"כ אינו נחשב לכרך אא"כ שאינו רחוק יותר ממיל:


(ז) הואיל ונעשה בו נס: שהם נחו בט"ו כדכתיב בקרא:

סעיף ג
(ח) קורים בי"ד: מי שדינו לקרוא בט"ו אינו יכול לקרוא ולפטור לבני י"ד בי"ד וכן להיפך כיון שאינו מחוייב עתה בדבר [פר"ח] והפמ"ג כתב דבדיעבד אם בן כרך קרא לבן י"ד בי"ד יצא:

סעיף ד
(ט) שהוא ספק: וטבריא צריך לקרות בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומה [גמרא] ובמדינות אלו בכרכין המוקפין חומה אין להסתפק שמא מוקפין מימות יהושע ב"נ לפי שהם מצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:


(י) קורין בי"ד ובט"ו: ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם:


(יא) ולא יברך: שהברכה אפילו במצוה של תורה הוא מדרבנן וא"כ בדבר שהוא ספק לענין הברכה הוא ספיקא דרבנן וכ"ש בזה שהוא מצוה של דבריהם לכו"ע א"צ ברכה ומה שמברך בי"ד משום דביום י"ד הוא זמן קריאה לרוב העולם כדלקמיה ור"ל דע"כ אפילו הוא מוקף חומה שדינו בט"ו אם קרא ביום י"ד יצא בדיעבד ולא הוי ברכה לבטלה: