סימן תרפח – דין כרכים המקפים חומה מימות יהושע בן נון

ה בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לַכְּרַךְ, אוֹ בֶּן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לָעִיר, אִם הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ (ה) בִּזְמַן קְרִיאָה (שֶׁל י"ד) וְנִתְעַכֵּב וְלֹא חָזַר, קוֹרֵא בִּמְקוֹמוֹ; וְאִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֶלָּא לְאַחַר זְמַן הַקְּרִיאָה, קוֹרֵא עִם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. הגה: וְאִם הוּא בַּמִּדְבָּר אוֹ בַּסְּפִינָה, קוֹרֵא בְּיוֹם י"ד כְּמוֹ רֹב הָעוֹלָם (כָּל בּוֹ).


ו
 
יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת (ו) אֵין קוֹרִין הַמְּגִלָּה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא מַקְדִּימִים לִקְרוֹתָהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְגוֹבִים מָעוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים וּמְחַלְּקִים אוֹתָם בּוֹ בַּיּוֹם; וּבְיוֹם שַׁבָּת מוֹצִיאִים שְׁנֵי סְפָרִים וּבַשֵּׁנִי קוֹרִין: וַיָּבֹא עֲמָלֵק; וְאוֹמְרִים: עַל הַנִּסִים; וְאֵין עוֹשִׂים (ז) סְעֻדַּת פּוּרִים עַד יוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת.


ז
 
הַמְפָרֵשׁ בַּיָּם וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא וְאֵינוֹ מוֹצֵא מְגִלָּה לְהוֹלִיךְ עִמּוֹ, יִקְרָאֶנָּה (ח) בְּי"ג אוֹ בְּי"ב אוֹ בְּאֶחָד עָשָׂר, בְּלֹא בְּרָכָה; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּין עַד יָמִים הַלָּלוּ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקּוֹרֵא אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ. הגה: וְהָכֵי נָהוּג; מִיהוּ אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ אַחַר כָּךְ מְגִלָּה, חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָהּ (ט) בְּיוֹם י"ד, אֲפִלּוּ קְרָאָהּ תְּחִלָּה בְּיוֹם י"ג מִכָּל מָקוֹם קָרָא אוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף).

משנה ברורה:

סעיף ה
(יב) בן עיר שהלך לכרך וכו': סעיף זה הוא לשון הרמב"ם ומפני שרבים מתקשים בסעיף הזה מוכרח אני להרחיב הדבור קצת ונבארו כפי מה שפירשוהו המגיד והכסף משנה וכן משמע מהגר"א. וצריכין אנו לידע שלשה דברים:

א) דאם הוא שייך לערי הפרזות אפילו יום אחד קרוי פרוז וקורא בי"ד וכן אם הוא שייך למוקפין אפילו יום אחד קרוי מוקף וקורא בט"ו.
ב) זמן קריאה הוא העיקר ביום וכיון שהיה בערי הפרזות בהתחלת היום י"ד קורא בי"ד וכן כה"ג לענין מוקפין ביום ט"ו.
ג) זמן קריאה שכותב המחבר היינו זמן קריאת המקום שהוא בו עתה לא זמן שיצא משם.
ועתה נבאר את הסעיף כסדר בכל פרט בפני עצמו.

בן עיר שהלך לכרך אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאה של ט"ו דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי יחזור משם קודם אור היום אף שלבסוף רואה שהוא מוכרח להתעכב שם גם על יום ט"ו מ"מ אינו נקרא בשם מוקף וקורא ביום י"ד בהיותו בכרך אבל אם בעת נסיעתו לא היה בדעתו לחזור מן הכרך אלא לאחר זמן הקריאה דהיינו בבקר של ט"ו שאז כבר הוא זמן הקריאה אז חל עליו שם מוקף וקורא עמהן ביום ט"ו ואפילו אם אח"כ חזר לעירו ביום ט"ו קורא שם אם לא קרא מתחלה בכרך. ועתה נבאר הסעיף לענין אופן השני דהיינו בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה דהיינו שיחזור משם בליל י"ד קודם שיאיר היום דהוא זמן קריאה ואף שלבסוף היה שנתעכב ולא חזר קוראו כמקומו דהיינו ביום ט"ו אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו לחזור משם רק לאחר זמן קריאה דהוא ביום י"ד בבוקר חל עליו חובת הקריאה של העיר וזה שאמר המחבר קורא עם אנשי המקום אשר הוא שם [וע"כ אף שחזר באותו יום ובא לכרך צריך לקרוא באותו יום י"ד דהוא נקרא פרוז בן יומו] וכתב הט"ז דכ"ז דוקא אם היה שם בעיר בתחלת היום אבל אם חזר למקומו שהוא כרך קודם היום לא מועיל מה שחשב מתחלה להיות בעיר בעת קריאת העיר:


(יג) ואם הוא במדבר וכו': אפילו הוא מבני הכרכין א"ז בשם כלבו:

סעיף ו
(יד) יום ט"ו וכו': דאלו י"ד א"א לחול בשבת:


(טו) אין קורין וכו': דגזרו רבנן שמא ילך אצל חכם ללמדה איך לקרותה ויעבירנה ד"א בר"ה:


(טז) המגילה בשבת: ואז יום השבת ח' לאדר הוא פרשת זכור ומפטירין פקדתי וגם בט"ו לאדר מפטירין פקדתי בכרכין [אבל בעיירות מפטירין בסדר השבוע] ושואלין ודורשין בו ביום בהלכות פורים כדי שיזכרו ענין היום וכשחל בחול יוצאין ע"י קריאת מגילה:


(יז) ואומרים על הנסים: בשבת ולא בע"ש [שבאמת לכרכין זמנם בט"ו ולא בי"ד ורק משום גזירה כנ"ל הצריכו לקרות המגילה בע"ש ומ"מ אם אמר אין מחזירין אותו] וכן אין מוציאין בו ס"ת ולעיירות אומרים עה"נ בי"ד ולא בט"ו ועיר מסופק אם היא מוקפת מימות יב"נ אומרים עה"נ בשני ימים:


(יח) ואין עושין וכו': דאמרינן בירושלמי ויעשו אותם בשבת א"ל ימי משתה כתוב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה [שבת] ששמחתו בידי שמים היא. וה"ה ממילא ששילוח מנות גם ביום א' בשבת. והנה מהר"ל חביב האריך להוכיח דבבלי שלנו אין סובר כן ודעתו שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעשה בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנות הם מהסעודה. והרדב"ז ח"א סימן קמ"ז פסק כהש"ע וכן הוא ג"כ דעת המ"א והקרבן נתנאל ות' מ"ב ח"א סימן מ"ב. והנה הפר"ח אוסר לטלטל המגילה בשבת מאחר שאין קורין בו אבל כמה אחרונים חולקין עליו ומתירין:

סעיף ז
(יט) ואינו מוצא מגילה וכו': דאם היה מוצא מחויב ליקחה ולקרות בי"ד:


(כ) יקראנה בי"ג וכו': בקיבוץ עשרה דשלא בזמנה בעי י' [ועיין במאירי דבדיעבד אף ביחיד יוצא ועיין לקמן ס"ס תר"צ במשנה ברורה] אכן אפשר דסגי בקטנים הואיל והוא רק משום פרסומי ניסא. ועיין בר"ן שמסתפק לענין בני הכפרים שמקדימין לקרותה אי מחוייב לקרותה גם בלילה או די בקריאה דיום ופשוט דה"ה לענין מפרשי הים ויוצא בשיירא ומדברי הטור משמע קצת דצריך לקרות גם בלילה. ודע עוד דהא דהקילו לבני הכפרים או למפרשי הים הוא רק לענין קריאת המגילה אבל סעודת פורים וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים לא יקיים אלא בזמנה:


(כא) אפילו מתחלת החדש: דכתיב והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה וגו':