סימן תרח – סדר סעדה המפסקת
וּבוֹ ד' סְעִיפִים


ד
 בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין לוֹ לֶאֱכֹל אֶלָּא מַאֲכָלִים קַלִּים לְהִתְעַכֵּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שָׂבֵעַ וּמִתְגָּאֶה כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל. הגה: וְכֵן אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים (ו) הַמְחַמְּמִים אֶת הַגּוּף, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי קֶרִי; וְכֵן אֵין לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי (ז) חָלָב שֶׁמַּרְבִּים זֶרַע, אַךְ בִּסְעֻדַּת (ח) שַׁחֲרִית נוֹהֲגִין לְאָכְלָן. (מַהֲרִי"ל).


סימן תרט – הטמנת חמין בערב יום כפור
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
מֻתָּר לְהַטְמִין חַמִּין מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים לְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים (א) שֶׁאֵין לְהַטְמִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (עַיִּןִ בְּטוּר), וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (מַהֲרִי"ל).

   



סימן תרי – הדלקת נרות ביום כפור
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א
 
מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לְהַדְלִיק נֵר בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין; מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, אֵין מַדְלִיקִין. וְאִם יֵשׁ לוֹ נֵר בַּבַּיִת, חַיָּב לְהַדְלִיק בַּחֶדֶר שֶׁשּׁוֹכֵב שָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ אֵצֶל הַנֵּר שֶׁבְּבֵיתוֹ (מַהֲרִי"ל); וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, חַיָּבִין הַכֹּל לְהַדְלִיק. הגה: וּמְבָרְכִין: לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.

משנה ברורה

סעיף ד
(טז) דברים המחממין – כגון בשמים וכרכום (שקורין זאפרין) ויין טוב. וזה אינו אסור כי אם בסעודה המפסקת. אבל דברים המרבים זרע, כגון מאכלי חלב וכדלקמיה, היה ראוי להיות נזהר שלא לאכול כל היום; אכן העולם נוהגין לאכלן בשחרית, וזה שמסיים הרמ"א: אך בסעודת שחרית וכו'.

וטעם המנהג לא נתפרש, כן כתב המהרי"ל. ועיין במגן אברהם שמיישב המנהג. ועיקר טעם המנהג, משום שהם מאכלים קלים. אכן בסעודה מפסקת נהגו לאכול בשר, שהיא עיקר הסעודה. ודווקא בשר עוף [מ"א]. ומפרי מגדים משמע דבזמנינו נהגו לאכול בשר עוף בשחרית:


(יז) שלא יבוא לידי קרי – וביום הכיפורים הלא אסור לו לטבול, וכדלקמן בסוף סימן תרי"ג:


(יח) מאכלי חלב – חמה. ועיין בט"ז, דהוא הדין דיש ליזהר משום וביצים, שהם גם כן מרבים זרע.

כתב הפרי מגדים, דחלב המעורב בתבשיל, או טיי"א עם חלב, אפשר דבטל ברוב לענין זה.

לא יאכל שומשמין, מפני שמעלה גרה. ואם אכל הרבה, לא ישים אצבעו בפיו להקיא ביום כיפור, שמא יבלע קצת מן הקיאה [ס"ח].

כתב מהרי"ו, שלא ישתכר בסעודה המפסקת, ולא יאכל אכילה גסה. ובאמת אפילו בסעודת שחרית יש ליזהר מזה, כמו שכתב המחבר, וכל שכן בסעודה זו:


סעיף א
'(א) מותר' וכו' – שמחול לחול הוא מכין:


(ב) ויש אומרים שאין להטמין – שנראה דביום הכיפורים מתבשל בתנור לצורך חול, וזה אין נכון. ואפילו בערב יום כיפור קודם חצות אין לעשות הטמנה זו.
ובכל גווני, אם עבר והטמין, אין צריך להמתין במוצאי יום כיפור בכדי שיעשה:

סעיף א[עריכה]

(א) מקום שנוהגים להדליק וכו' – ושני המקומות נתכוונו לדבר אחד, דהיינו לבטל תשמיש. דהמדליק, כוונתו שאסור לשמש נגד אור הנר. ומאן דלא מדליק, כוונתו שלא יראה אותה ויתאווה לה ויוכל לבוא לידי תשמיש.

ואפילו היא נדה, דאסור לו בלאו הכי לבוא עליה, מכל מקום מידי הרהור לא יצא, ויבטל מחשבתו הטהורה ביום זה:


(ב) בליל יום הכפורים – אף בחדר משכבו. ומקום שנוהגין שלא להדליק, היינו אף בבית אין מדליקין:


(ג) מדליקין – אמרינן בירושלמי, דמקום שנהגו להדליק חשיבא טפי. ונפקא מינה לעיר חדשה, שראוי לנהוג כן [פר"ח]:


(ד) חייב להדליק וכו' – רוצה לומר, אף במקום שנהגו שלא להדליק:


(ה) אצל הנר שבביתו – המ"א מיישב המנהג שאין נוהגין כן, וכתב דמכל מקום יש להחמיר. אכן באשתו כשהיא נדה, דבלאו הכי בדיל מינה משום נדותה, יש להקל כשמדליק בשולחן ולא בחדר: