יז טוֹב לִזָּהֵר מִלּוֹמַר (לח) שֶׁהֶחֱיָנוּ בֵּין הַמְּצָרִים עַל פְּרִי אוֹ עַל מַלְבּוּשׁ, אֲבָל עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן אוֹמֵר, וְלֹא יַחְמִיץ הַמִּצְוָה וְכֵן בִּפְרִי (לט) שֶׁלֹּא יִמְצָא אַחַר ט' בְּאָב, מֻתָּר לְבָרֵךְ וּלְאָכְלוֹ בֵּין הַמְּצָרִים (בִּנְיָמִין זְאֵב סי' קס"ג וּתְשׁוּבַת מַהֲרִי"ל).


יח
צָרִיךְ לִזָּהֵר מִי"ז בְּתַמּוּז עַד ט' בְּאָב שֶׁלֹּא לֵילֵךְ יְחִידִי (מ) מִד' שָׁעוֹת עַד ט' שָׁעוֹת מִשּׁוּם שֶׁבָּהֶם קֶטֶב מְרִירִי שׁוֹלֵט; וְלֹא (מא) יַכּוּ הַתַּלְמִידִים בַּיָּמִים הַהֵם.

סימן תקנב – דיני ערב ט' באב
ובו י"ב סעיפים
א
 
עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם בַּסְעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת, שֶׁאוֹכְלָהּ אַחַר חֲצוֹת, בָּשָׂר, וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא יֹאכַל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. הגה: וְאַף מִמַּשְׁקִים אֲחֵרִים (א) מְמַעֵט בִּשְׁתִיָּתָן מִמַּה שֶּׁרָגִיל לִשְׁתּוֹת (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת וְרוֹקֵחַ), וְכֵן לֹא יֹאכַל אַחַר סְעוּדָתוֹ צְנוֹן וּמָלִיחַ, דְּבָרִים שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם בִּשְׁאָר פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְנַהֵג בִּפְרִישׁוּת (מָרְדְּכַי).

משנה ברורה 

סעיף יז

(צח) טוב ליזהר מלומר שהחיינו – אף על גב דאפילו אבֵל מברך שהחיינו, מכל מקום ימים אלו, כיוון שהזמן ההוא הוא זמן פורענות, אין כדאי לומר שהחיינו לזמן הזה. והגר"א בביאורו חולק על זה, וכתב דהוא חומרא יתירא, וכן הט"ז מפקפק בזה. ועל כן בשבת אין להחמיר בזה, דבלאו הכי הרבה אחרונים מסכימין להקל בשבת:

(צט) על פרי או על מלבוש – וממילא לא יאכל הפרי ולא ילבש הבגד. וכתבו האחרונים, דאשה מעוברת מותרת לאכול פרי בלא שהחיינו, דשמא תתאווה ויגרום נזק לה ולולד. וכן חולה גם כן מותר, שהפירות פותחין לו תאוותו לאכול דברים טובים, ובמקום חולי לא קבלינן עלן:

(ק) ולא יחמיץ המצוה – או הברכה, כיון שהגיע זמנה. ואף על גב דכשרואה פרי חדש ואינו מברך שהחיינו, מחמיץ הברכה, מכל מקום כיון שנהגו להמתין עד שעת אכילה, לא מיקרי מחמיץ המצוה:

(קא) שלא ימצא אחר תשעה באב – ומיירי שלא יכול לשמור הפרי עד שבת, מפני שיתקלקל, כגון גודגדניות קטנות; דאי לאו הכי, יקחהו בחול, וישמרהו עד שבת:

סעיף יח

(קב) מד' שעות עד ט' שעות – היינו מסוף ד' עד סוף ט'. וכן יזהרו בימים אלו שלא לילך בין חמה לצל [אליה רבא]:

(קג) ולא יכו התלמידים – מפורש במדרש דאפילו ברצועה יש ליזהר. 
ובכוונת האר"י כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום, ויבכה כמו חצי שעה:

סעיף א

(א) לא יאכל וכו' – כדי להרבות אֵבל, ולזכור חורבן הבית ויצטער עליו:


(ב) שאוכלה אחר חצות – עיין לקמן בסעיף ט':


(ג) בשר וכו' – היינו מדינא דש"ס; דאילו מצד מנהגא, אסור מראש חודש, וכדלעיל בסימן תקנ"א (סעיף ט'):


(ד) ממעט – היינו בסעודה מפסקת, שאם רגיל לשתות בסעודה ארבע כוסות, ישתה שלוש כוסות. ואין לשתות שכר. ואם הוא אדם חלש, שרי: