ובו י"ב סעיפים

ב אֲפִלּוּ בָּשָׂר מָלוּחַ שֶׁעָבְרוּ עָלָיו יוֹתֵר מִשְּׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אַחַת, וּבָשָׂר עוֹפוֹת (ב) וְדָגִים וְיַיִן מִגִּתּוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים, נָהֲגוּ לֶאֱסֹר.


ג
 
אֲפִלּוּ בִּשֵׁל מִין אֶחָד (ג) בִּשְׁתֵּי קְדֵרוֹת מִקְרֵי שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. וְכֵן יֵשׁ לְהַחְמִיר וְלִזָּהֵר מִשְּׁנֵי מִינִים בִּקְדֵרָה (אַחַת), אֶלָּא אִם כֵּן הוּא דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ בְּכָךְ כָּל הַשָּׁנָה כְּגוֹן אֲפוּנִין (מִינֵי זֶרְעוֹנִין וּבְלַעַ"ז ציצר"י) (ד) שֶׁנּוֹתְנִים עֲלֵיהֶם בְּצָלִים וּבֵיצִים; וְתַבְשִׁיל הַנַּעֲשֶׂה מִדָּבָר שֶׁנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, מִקְרֵי תַּבְשִׁיל לְעִנְיָן זֶה. הגה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין צְלִי לִמְבֻשָּׁל לְעִנְיָן זֶה (מָרְדְּכַי הִלְכוֹת תִּשְׁעָה בְּאָב).


ד
 
מֻתָּר לֶאֱכֹל פֵּרוֹת כְּשֶׁהֵם (ה) חַיִּים, אֲפִלּוּ כַּמָּה מִינִים.

 

משנה ברורה 

סעיף ב

(ה) אפילו בשר מלוח וכו' ועופות – רוצה לומר, אף על גב דהטעם באיסור בשר משום דנתבטלו הקרבנות, ולאחר שלושה ימים לא מקרי עוד בשר לענין קודשים, שהרי שלמים אין נאכלין יותר משני ימים ולילה אחת. וכן עופות לא היו קריבים על גבי המזבח, חוץ מתורים ובני יונה, וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה. מכל מקום נהגו לאסור:


(ו) ודגים – משום דאיכא דוכתא דדגים בכלל בשר הוא, כמו שכתב ביורה דעה סימן רי"ז סעיף ח'. ועוד, דהוא עולה על שולחן מלכים, ושמחה הוא לאיש באכילתו [מ"א]:


(ז) ויין מגיתו וכו' – שאינו חשוב, ולית ביה משום שמחה:

סעיף ג

(ח) בשתי קדירות – פירוש, שאחד בלילתו עבה ואחד בלילתו רכה. אבל אם שניהם בשווה, אין קפידא לבשל בשתי קדירות:


(ט) מיקרי שני תבשילין – פירוש, ואדם אחד אינו יכול לאכול שתיהן. אבל יכול ראובן לאכול תבשיל אחד, ושמעון אחד:


(י) שדרכו בכך – רוצה לומר, שרוב הפעמים נותנים בצלים וביצים באפונים, כמו שדרך לטגן עיסה וביצים. אבל דגים אסור לטגן בביצים, כיון שרוב הפעמים מבשלין אותם בלא ביצים [מגן אברהם. וכוונתו, אפילו לאותן מקומות שלא נהגו לאסור בסתם דגים].

  • ולביבות ממולאים בגבינה, נקרא שתי תבשילין. וכן ברייט"י לקרשי"ן עם גבינה, כיוון דרוב פעמים אין עושין כן, הוי שני תבשילין:


(יא) מיקרי תבשיל לענין זה – דאף דלעניין בישולי עכו"מ אין שם תבשיל עליו, כגון חלב שנתבשל וכיוצא בזה. לעניינינו אסור, דעיקר הטעם שאסרו בשני תבשילין, משום דבריבוי תבשילין יש בו כבוד ותענוג:


(יב) ואין חילוק בין צלי למבושל – כגון ביצים צלויין ופירות צלויין, כולן שם תבשיל עליהן. וזהו שכתב לקמיה "כשהם חיים", לאפוקי כשנתבשלו או נצלו: