ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ רְבִיעִית בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא (ג) מְעַט מְעַט; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּפַעַם אַחַת יָכוֹל לִטְעֹם עַד כְּדֵי (ד) רְבִיעִית, אִם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִבְלַע כְּלוּם.


ג
מִי (ה) שֶׁדַּרְכּוֹ לִרְחֹץ פִּיו בְּשַׁחֲרִית בְּתַעֲנִית צִבּוּר, לֹא כָּשֵׁר (ו) לְמֵעֲבַד הָכֵי; אֲבָל בְּתַעֲנִית יָחִיד שָׁרֵי, כֵּיוָן שֶׁפּוֹלֵט; (ז) וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁרוֹחֵץ יוֹתֵר מֵרְבִיעִית. הגה: וּמֻתָּר לִלְעֹס עֲצֵי (ח) קִנָּמוֹן וּשְׁאָר בְּשָׂמִים וְעֵץ מָתוֹק, לְלַחְלֵחַ גְּרוֹנוֹ לִפְלֹט, מִלְּבַד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאָסוּר (מָרְדְּכַי דְּתַעֲנִית וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"א).


סימן תקסח – דיני נדרי תענית
וּבוֹ י"ב סְעִיפִים
א
 
נָדַר לְהִתְעַנּוֹת יוֹם זֶה (א) וְשָׁכַח וְאָכַל, מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ; וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה תַּעֲנִית חֲלוֹם, אוֹ שֶׁהָיָה תַּעֲנִית צִבּוּר, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹם יָדוּעַ לוֹ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ רַבּוֹ; אֲבָל אִם נָדַר לְהִתְעַנּוֹת יוֹם א' אוֹ שְׁנֵי יָמִים, וּכְשֶׁהִתְחִיל לְהִתְעַנּוֹת שָׁכַח וְאָכַל (ב) כַּזַּיִת, אִבֵּד תַּעֲנִיתוֹ וְחַיָּב לָצוּם (ג) יוֹם אַחֵר וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִלּוּ בְּנָדַר לְהִתְעַנּוֹת יוֹם זֶה דְּחַיָּב לְהַשְׁלִים, מִכָּל מָקוֹם (ד) מַחְמִירִין לְהִתְעַנּוֹת יוֹם אַחֵר (ת"ה סִימָן קנ"ו).

משנה ברורה 

סעיף ב

(ז) מעט מעט:    וטעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולהלאה. וכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מרביעית אסור בכל גווני דאז חשיבה ההנאה:


(ח) וי"א שאפילו בפ"א וכו':    מדכתב המחבר דין זה בשם יש אומרים ויש אומרים ולא הכריע בדבר משמע דדעתו להקל דהוא מילתא דרבנן ובח"א העתיק רק דעה הראשונה להחמיר ואפשר שטעמו משום דהמ"א הביא בשם כמה ראשונים כדעה הראשונה:


(ט) עד כדי רביעית:    ולדעה זו מותר לטעום כמה פעמים כל פעם כדי רביעית דאין איסור בטעימה אם לא בלע אבל יותר מרביעית אפילו הוא רק טועם פ"א אסור דמתוך שלוגמיו מלאים יבלע מעט:

סעיף ג


(י) בת"צ לא כשר וכו':    היינו בתעניתים הכתובין:


(יא) למעבד הכי:    ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל ת"צ רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו ואפילו בט"ב יש להתיר כשהוא לו צער גדול וביוה"כ יש להחמיר גם בזה [ח"א וכ"כ בא"ר]:


(יב) ואפילו יש במים וכו':    כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעום לא מיתהני ביותר מרביעית ודוקא במים אבל בשאר משקין אפשר דיש להחמיר ביותר מרביעית. ובדבר שאין טוב לשתיה כגון בחומץ מותר כמו במים:


(יג) מלבד ביום הכיפורים דאסור:    מפני שהוא דאורייתא אבל זהו דוקא לדעת המרדכי אבל לדעת המחבר לעיל בס"א דאוסר בט"ב וכן לדעת הרמ"א דאוסר בכל תענית צבור גם בענינינו דינא הכי. ולענין לבלוע רוקו מתיר המ"א אף ביוה"כ דאף דקי"ל דהשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור הכא שאני כיון שאין כונתו כלל לשתיה:

סעיף א

(א) ושכח ואכל – ואפילו הזיד ואכל הרבה לא יאכל יותר:

(ב) משלים תעניתו – ר"ל מחוייב להשלים אותו היום ואינו יוצא במה שיתענה יום אחר כיון דפרט בנדרו יום זה דהיינו שאמר אתמול הריני בתענית למחר:

(ג) וה"ה וכו' תענית צבור – ונראה דבת"צ אע"פ שאכל יכול לומר עננו בתפלתו דשייך לומר ענינו ביום צום התענית הזה כמו שתקנו חכמים להתענות בו וכדלעיל בסימן תקס"ה אבל אם הוא תענית יחיד אע"פ שמחוייב להשלים כל שאכל כשיעור שהיה מאבד תעניתו אם לא היה נודר יום זה לא יאמר ענינו [נהר שלום]:

(ד) וכשהתחיל להתענות וכו' – הטעם כיון שבתחלת קבלת התענית לא ייחד על אותו יום דוקא ע"כ אף שאתמול קבל על עצמו במנחה ואמר הרני בתענית למחר יכול לצאת ידי חובתו במה שישלים יום אחר:

(ה) ואכל כזית – אבל פחות מכזית אף דלכתחלה אסור לאכול אפילו משהו מ"מ בדיעבד מתענה ומשלים וא"צ יום אחר ואסור לאכול היום יותר כיון שקבלו בתענית מאתמול ויותר מזה דאפילו אכל כזית רק שלא אכלו בפ"א ושהא בינתיים יותר מאכילת פרס לא מצטרף ודינו כפחות מכזית שאינו מאבד תעניתו בזה ולענין שתיה השיעור אם שתה מלא לוגמיו הא פחות מזה לא מקרי שתיה בדיעבד ומשלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר:

(ו) וחייב לצום – ואם קבל להתענות ב' ימים רצופים ושכח ואכל בלילה מתענה שני ימים אחרים:

(ז) יום אחר – שלם אבל באותו היום מותר לאכול:

(ח) דאפילו בנדר להתענות יום זה – עיין בבית מאיר שמסיק דדוקא באומר הריני בתענית למחר אבל אם נדר להתענות איזה יום מיוחד ושכח ואכל בו לכו"ע צריך להשלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר אם לא שכונתו לכפרה על עונו ושגגתו. וה"ה בתענית חלום או יא"צ וכ"ש בארבע תעניתים הקבועים או שאר תענית צבור אם שכח ואכל בו בודאי מחוייב להשלים התענית וא"צ להתענות יום אחר אם לא שכונתו לכפרה וכן איתא במהרי"ל שציוה לאחד להתענות אח"כ לכפרה: