סימן תקכז – דיני ערוב תבשילין
ובו כ"ד סעיפים

יב חוֹזֵר וְנוֹטֵל מִיַּד הַזּוֹכֶה, וּמְבָרֵךְ עַל מִצְוַת עֵרוּב וְאוֹמֵר: בְּדֵין יְהֵא שָׁרֵי לָן לַאֲפוּיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שַׁרְגָּא וּלְמֶעְבַּד כָּל (יא) צָרְכָּנָא מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, לָנָא וְלִפְלוֹנִי וְלִפְלוֹנִי אוֹ לְכָל בְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת. הגה: וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, יוּכַל לְאָמְרוֹ בִּלְשׁוֹן לע"ז שֶׁמֵּבִין (מַהֲרִיל).


יג אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַשֵּׁל מִיּוֹם טוֹב (יב) רִאשׁוֹן לְשַׁבָּת.


יד אִם הִנִּיחַ הָעֵרוּב עַל דַּעַת לִסְמֹךְ עָלָיו כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם, אֲפִלּוּ לְיוֹם טוֹב אַחֵר, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִסְמֹךְ עָלָיו לְיוֹם טוֹב אַחֵר, אֲבָל בְּדִיעֲבַד יָכוֹל לִסְמֹךְ עָלָיו.

סעיף יב

(לו) ואומר בדין יהא שרי לן וכו' – ומוכח דעת הרמ"א לקמן בסעיף כ' דאמירה זו מעכב ויש חולקין בזה ואומרים שאין זה אלא לכתחלה הא אם שכח ל"ל בה כיון שהכין תבשיל להתיר לו הבישול ויתבאר לקמן בסעיף כ':

 

(לז) לאדלוקי שרגא – ויש שכתבו גם לאפוקי [והיינו הוצאה] מיהו בדיעבד אם לא הזכירן להני תרתי לכו"ע אין להחמיר דנכללים בלמעבד כל צרכנא:

 

(לח) למעבד כל צרכנא – ושוב מותרין כל המלאכות וכתבו האחרונים דגם שחיטה נכללת בזה ומ"מ לכתחלה טוב לפרט בבהדין גם שחיטה:

 

(לט) ומי שא"י בלה"ק וכו' – שהרי צריך לומר שסומך ע"ז ואם אינו מבין מה שאומר א"כ לא סמך עליהם בפיו:

 

(מ) יכול וכו' – כלומר צריך לומר:

 

סעיף יג

(מא) מיו"ט ראשון – פי' כשחל יו"ט ראשון ביום ה' דהא יכול לבשל ביום וי"ו שהוא יו"ט שני ואפילו אם יודע שיהיה לו אונס ביו"ט שני שלא יוכל לבשל בו ועירב מתחלה על מנת כן שיבשל ביום ראשון לא מהני דלא תקנו עירוב אלא מיום הסמוך לשבת ולא מיום שלפניו ובפרט בזמנינו שיום טוב שני כחול מדאורייתא שאלו היה יום חול בינתים בודאי לא מהני עירוב לבשל מיו"ט לשבת:

 

(מב) לשבת – ובדיעבד אם עבר ובישל או שגג ובישל דעת הט"ז להתיר כדלקמן סעיף כ"ג וכ"ש אם לא בישל מאכלים אחרים לשבת:

 

סעיף יד

(מג) שיהיה קיים – כגון מעושן שמתקיים ימים הרבה:

 

(מד) לכתחלה לא יסמוך וכו' – דיש דעות בזה בין הפוסקים י"א דלטעם העירוב המובא בס"א יכול לערב בעיו"ט ולהתנות שיהיה לעירוב אף ליו"ט אחר אם יתקיים דאף דנמצא שהניח העירוב זמן רב קודם יו"ט ההוא לא איכפת לן כיון דעכ"פ כבר התחיל להכין לשבת ההוא מזמן קודם בימות החול וי"א דמצותו להניחו דוקא בערב אותו יו"ט שבא להתיר לבשל בו ואפילו אם הניח ב' או ג' ימים מקודם לא מהני והכריע המחבר דלכתחלה צריך להחמיר כדעה זו ובדיעבד סומכין על המקילין באיסור דרבנן:

(מה) יכול לסמוך – היינו כשהניח העירוב על יו"ט אחר ולא נזכר לערב שנית בעיו"ט סומך על עירוב זה לאפות ולבשל אבל אם נזכר קודם יום טוב צריך לערב שנית ולומר בהדין עירובא אבל לא יברך שנית: