סימן תרנז – דין קטן היודע לנענע לולב
וּבוֹ סָעִיף אֶחָד
א
 
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ לוּלָב כְּדִינוֹ, אָבִיו חַיָּב (א) לִקְנוֹת לוֹ לוּלָב כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְווֹת.


סימן תרנח – דיני לולב ביום טוב ראשון
וּבוֹ ט' סְעִיפִים
א
 
מִן הַתּוֹרָה אֵין מִצְוַת לוּלָב חוּץ לַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יוֹם (א) רִאשׁוֹן, וַחֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֵא נִטָּל בְּכָל מָקוֹם כָּל שִׁבְעָה.


ב
 
בְּיוֹם שַׁבָּת אֵינוֹ נִטָּל, אֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹם רִאשׁוֹן. הגה: וְאָסוּר לְטַלְטֵל הַלּוּלָב בְּשַׁבָּת, דְּהָוֵי (ב) כְּאֶבֶן (רַ"ן סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל וְהַמַּגִּיד פ"ז וְכָל בּוֹ); אֲבָל הָאֶתְרוֹג מֻתָּר בְּטִלְטוּל, (ג) דְּרָאוּי לְהָרִיחַ בּוֹ; וְאָסוּר לִתְּנוֹ עַל הַבֶּגֶד, אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, (ד) דְּמוֹלִיד רֵיחָא (מַהֲרִי"ל).

משנה ברורה:

סעיף א
(א) קטן היודע וכו' – הא אם אינו יודע אף שהוא כבר שית אינו חייב לחנכו דחינוך אינו שוה בכל המצות [פמ"ג במשב"ז ובא"א צידד להיפוך ובבכורי יעקב הסכים להקל]:

(ב) לנענע לולב כדינו – היינו מוליך ומביא מעלה ומוריד:

(ג) אביו חייב וכו' – ומצות חינוך הוא אפילו בשאר הימים שהם מדרבנן:

(ד) לקנות לו לולב וכו' – המהרש"ל כתב שא"צ לקנות לו לולב בפ"ע כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לנענע בו ולברך עליו וכ"כ התוספות בערכין (דף ב') דיוצא בשל אביו וכ"מ בעיטור וי"א דאם ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב כדי שיעשה הנענועים כדינו בשעת הלל עם הצבור שזה טוב יותר ממה שיברך אח"כ:

סעיף א

(א) אלא יום ראשון — דכתיב ושמחתם לפני ד' אלהיכם ז' ימים והיינו במקדש אבל בשאר א"י יום הראשון בלבד דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ וכו' וחכמים תקנו ז' בכל מקום זכר למקדש:

סעיף ב

(ב) אינו נוטל וכו' — כן תקנו חכמים משום גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים:


(ג) הלולב — והוא הדין הערבות וההדסים:


(ד) דהוי כאבן — ואפילו לצורך גופו ומקומו אסור ולא דמי לשופר דשרינן בסוף סימן תקפ"ח לטלטלו לצורך גופו ומקומו דשאני התם דהוי כלי וראוי לאיזה דבר כלשאוב בו וכדומה מה שאין כן הכא דעץ בעלמא הוא:


(ה) דראוי להריח בו — ואף שכתב המחבר בסימן תרנ"ג שיש למנוע מלהריח בו היינו בשעה שהוא נוטלו לצאת בו או על כל פנים שהוא יום חול ומשום שראוי ליטלו לצאת בו ומשום ספק ברכה כמו שנתבאר שם מה שאין כן בשבת שאיננו נוטלן בודאי ראוי להריח ולברך עליו גם כן ועוד אם מברך על פרי אחר ומכוין להוציא גם הנאת ריח זו בודאי יכול להריח בו ועל כן אינו מוקצה:


(ו) ביום טוב — אבל מותר ליתנו על הבגד או מוכין שהיה מונח בו מערב יום טוב שכבר קלט הריח:


(ז) דמוליד ריחא — בבגד והוי כתיקון מנא. ומשמע דאפילו אינו מכוין לזה גם כן אסור מפני שאי אפשר שלא יקלוט והוי פסיק רישא ויש מקילין בזה היכי דאינו מכוין. ובשעת הדחק שאין לו מקום משומר להניח האתרוג שמה אפשר דיש לסמוך אמקילין: