סימן תרכז – דיני הישן בסכה
וּבוֹ ד' סְעִיפִים
א
 
צָרִיךְ לִישֵׁב בַּאֲוִיר הַסֻּכָּה. הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻכָּה, אִם הִיא גְּבוֹהָה י' טְפָחִים, לֹא יָצָא.


ב
 
הַיָּשֵׁן תַּחַת הַכִּילָה בַּסֻכָּה, אִם אֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ שֶׁאֵין לָהּ גַּג רָחָב טֶפַח, יָצָא.


ג
 
הָעֵצִים (א) הַיּוֹצְאִים מֵאַרְבַּע רָאשֵׁי הַמִּטָּה אָסוּר לִפְרֹס עֲלֵיהֶן סָדִין וְלִישַׁן תַּחְתָּיו, אֲפִלּוּ אִם אֵינָם גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה; אֲבָל אִם אֶחָד יוֹצֵא בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה בְּרֹאשָׁהּ, וְהַשֵּׁנִי בְּמַרְגְּלוֹתֶיהָ כְּנֶגְדּוֹ, וְנוֹתְנִים כְּלוּנְסוֹת (פֵּרוּשׁ עֵצִים אֲרֻכִּים כְּעֵין קָנֶה שֶׁל רֹמַח) מִזֶּה לָזֶה, מֻתָּר לִפְרֹס סָדִין עָלָיו וְלִישַׁן תַּחְתָּיו, מִשּׁוּם דְּאֵין לָהּ גַּג רָחָב טֶפַח לְמַעְלָה; וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ גְּבוֹהִים (ב) עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ בִּגְבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים.

             משנה ברורה

סעיף א
(א) צריך לישב וכו' – הקדים בזה כדי לידע הטעם בישן תחת המטה דלא יצא שאינו ישן בצל הסוכה אלא בצל אוהל:

(ב) הישן וכו' – דעיקר ישיבת הסוכה הוא אכילה שתיה ושינה:

(ג) גבוה עשרה טפחים – מן הארץ עד תחתית המטה גבוה י"ט דע"י שיש תחת המטה אויר י"ט חשיב כאוהל ומפסיק בין הסוכה ואפילו דפנות המטה קצרים מאוד שאין להם אפילו רוחב טפח מ"מ שם אוהל עליה:

סעיף ב
(ד) תחת הכילה – הם סדינים הפרוסים סביבות המטה על ארבעה קונדיסין והמטה באמצעה:

(ה) אם אינה גבוה עשרה טפחים וכו' – אינו חשיב אוהל בפני עצמו. והעשרה טפחים מודדין מארעא אע"פ שאין י"ט מן המטה ולמעלה:

(ו) או שאין לה גג רחב טפח – עיין במ"א דאפי' באופן זה אם יש בפחות מג"ט סמוך לגג רוחב טפח דהיינו לאחר שירדה מן הכלונס מכאן ומכאן ונתרחבו טפח אין שם מן טפח זה עד הכלונס ג"ט אסור לישן תחתיו לפי שכל פחות מן ג"ט הוא כלבוד וכאלו יש בגגה רוחב טפח ועי"ז שוב נקרא בשם אוהל ונמצא אוהל מפסיק בינו לסכך. עוד כתבו בשם האגודה דאפילו אם אין לה גג רוחב טפח אינו מותר רק כשהסדינים מגיעים לארץ דאם יש אויר הפסק בינם לארץ אפילו רק כשיעור טפח אסור:

סעיף ג
(ז) העצים היוצאים וכו' – זהו מקרי במשנה קינופות והוא קבוע מאוד ע"כ פוסל אף בפחות מעשרה טפחים ומש"כ אח"כ אבל אם אחד יוצא וכו' זהו נקרא נקליטין. ושלשה דינים יש כאן. כילה וקינופות ונקליטין כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה עשרה. וקינופות דקביעא מיתסרא אף שאינה גבוה עשרה כיון שעכ"פ יש לה גג [ועיין בפמ"ג שמצדד דהוא מן התורה] ונקליטין אף דלא קביעא כ"כ כקינופות מ"מ קביעי יותר מכילה לכך מיתסרא ג"כ עכ"פ מדרבנן בחדא לריעותא דהיינו כשגבוהים עשרה אע"פ שאין לה גג וזהו לדעה ראשונה ודעה שניה ס"ל דאפילו מדרבנן לא אסרו כיון שאין לה גג דאוהל משופע לא מקרי אוהל כלל:

(ח) אפילו אם אינם גבוהים עשרה – היינו מן המטה ולמעלה והטעם שהחמירו בזה משום דקביעי בחוזק כמש"כ ואע"ג דמטה ג"כ קבוע מ"מ אינה עשויה לישן תחתיה אלא על גבה לכך לא חשיבה אהל להפסיק כ"א בשגבוה עשרה: