קיצור שולחן ערוך

סימן סה – הלכות רבית ובו ל' סעיפים:


סעיף יב'
 

הַמַּלְוֵה מָעוֹת עַל מַשְׁכּוֹן בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אוֹ מָקוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַמַּלְוֵה יִקַּח אֶת הַפֵּרוֹת מֵהַמַּשְׁכּוֹן, צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּנַכְיָּתָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיְנַכֶּה לוֹ מִן הַחוֹב דָּבָר קָצוּב לְכָל שָׁנָה, שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה הַשְּׂכִירוּת שֶׁנּוֹתֵן הַמַּלְוֵה. וַאֲפִלּוּ הַשְּׂכִירוּת שָׁוָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּצְבוּ בֵּינֵיהֶם, מֻתָּר. אֲבָל לֹא יַחֲזֹר הַמַּלְוֵה וְיַשְׂכִּירוֹ לְהַלֹּוֶה עַצְמוֹ. וְעוֹד יֵשׁ בְּעִנְיַן מַשְׁכַּנְתָּא, הַרְבֵּה חִלּוּקֵי דִּינִים, וְאֵין לַעֲשׂוֹת כִּי אִם עַל פִּי שְׁאֵלַת חָכָם.


סעיף יג'
 

דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שַׁעַר יָדוּעַ, אָסוּר לְמָכְרוֹ בְּיוֹתֵר מִן הַשַּׁעַר מִפְּנֵי שֶׁמַּמְתִּין לוֹ אֶת הַמָּעוֹת. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ שַׁעַר יָדוּעַ, אַף עַל פִּי שֶׁאִם הָיָה נוֹתֵן לוֹ עַתָּה אֶת הַמָּעוֹת, הָיָה נוֹתְנוֹ לוֹ בְּפָחוֹת, וּבִשְׁבִיל שֶׁהוּא מַמְתִּין אֶת הַמָּעוֹת מוֹכֵר לוֹ קְצָת בְּיוֹתֵר, מֻתָּר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲלֵהוּ הַרְבֵּה (וְכָתוּב בְּחַוּוֹת דַּעַת, דְּהַיְנוּ שְׁתוּת אוֹ יוֹתֵר) עַד שֶׁנִּכָּר לַכֹּל שֶׁבִּשְׁבִיל הַמְתָּנַת הַמָּעוֹת הוּא מַעֲלֵהוּ. וְגַם אִם לֹא מַעֲלֵהוּ הַרְבֵּה, אֶלָּא שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ וְאוֹמֵר, אִם תִּתֵּן לִי מִיָּד אֶת הַמָּעוֹת, הֲרֵי הוּא לְךָ בַּעֲשָׂרָה, וְאִם בְּהַקָּפָה, תִּתֵּן לִי בְּאַחַד עָשָׂר, אָסוּר. וְכֵן אִם הַקּוֹנֶה קוֹנֶה אֶת הַסְּחוֹרָה בְּיֹקֶר כְּדֵי לְמָכְרָהּ מִיָּד וּלְהַפְסִיד בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ הַמָּעוֹת בְּיָדוֹ אֵיזֶה זְמָן, גַּם כֵּן אָסוּר (מהרלב"ח וְעַיֵּן חתם סופר סִימָן קל"ז).


סעיף יד'
 

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ לְאַחֵר בְּפָחוֹת, וַאֲפִלּוּ קֹדֶם זְמַן הַפֵּרָעוֹן. וְיִכְתֹּב הַמּוֹכֵר לְהַלּוֹקֵחַ, אֲנִי מוֹכֵר לְךָ שְׁטָר זֶה, וּקְנֵי לְךָ אִיהוּ וְכָל שִׁעְבּוּדוֹ. וְצָרִיךְ שֶׁיְהֵא הָאַחְרָיוּת עַל הַלּוֹקֵחַ. רַק אַחֲרָיוּת שֶׁבָּא מֵחֲמַת הַמּוֹכֵר, כְּגוֹן שֶׁהַשְּׁטָר פָּרוּעַ וְכַדּוֹמֶה, יָכוֹל לִהְיוֹת עַל הַמוֹכֵר. וּכְשֵׁם שֶׁיָּכוֹל לִמְכֹּר אֶת הַשְּׁטָר לְאַחֵר בְּפָחוֹת, כְּמוֹ כֵּן יָכוֹל לְמָכְרוֹ גַּם לְהַלֹּוֶה בְּעַצְמוֹ.


סעיף טו'
 

וּבְאֹפֶן זֶה יְכוֹלִין לְהוֹעִיל, כְּגוֹן רְאוּבֵן שֶׁצָּרִיךְ לְמָעוֹת בְּנִיסָן, הוֹלֵךְ אֵצֶל שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן נוֹתֵן לוֹ שְׁטַר חוֹב עַל עַצְמוֹ, שֶׁהוּא חַיָּב לִפְרֹעַ לִרְאוּבֵן מֵאָה זְהוּבִים בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי (וּכְנֶגֶד זֶה נוֹתֵן גַּם רְאוּבֵן שְׁטָר חוֹב כָּזֶה לְשִׁמְעוֹן, שֶׁהוּא חַיָּב לִפְרוֹעַ לוֹ מֵאָה זְהוּבִים בְּתִשְׁרִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא שִׁמְעוֹן בָּטוּחַ), וְהוֹלֵךְ רְאוּבֵן וּמוֹכֵר אֶת שְּׁטַר הַחוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל שִׁמְעוֹן לְלֵוִי עַתָּה בְּנִיסָן בְּעַד תִּשְׁעִים זְהוּבִים (חוות דעת) (וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאִם יֵשׁ לְשִׁמְעוֹן שְׁטַר חוֹב עַל יְהוּדָה אֲשֶׁר זְמַן הַפֵּרָעוֹן הוּא לְאַחַר זְמָן, שֶׁהוּא יָכוֹל לְמָכְרוֹ לִרְאוּבֵן בְּהַקָּפָה עַד הַזְּמָן וּרְאוּבֵן יִתֵּן לוֹ שְׁטַר חוֹב עַל זֹאת, וְשׁוּב יִמְכֹּר רְאוּבֵן אֶת שְּׁטָר הַחוֹב הַזֶּה בְּעַד כַּמָּה שֶׁיּוּכַל). אֲבָל אִם רְאוּבֵן יִכְתּוֹב שְׁטַר חוֹב עַל עַצְמוֹ לְמָכְרוֹ לְשִׁמְעוֹן, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי שְּׁלִיחַ, אָסוּר (חכמת אדם כלל קמ"ג).



סעיף טז'
 

אָסוּר לִקְנוֹת תְּבוּאָה אוֹ שְׁאָר דָּבָר בְּהַקְדָּמַת מָעוֹת, וְשֶׁיִּתֵן לוֹ אֶת הַתְּבוּאָה לְאַחַר זְמָן, דְּחַיְשֵׁינָן שֶׁמָּא בֵּינְתַיִם תִּתְיַקֵּר הַתְּבוּאָה אַחַר כָּךְ בִּזְּמַן שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַתְּבוּאָה, וְנִמְצָא הַלּוֹקֵחַ נוֹטֵל יוֹתֵר מִשִּׁעוּר מְעוֹתָיו בִּשְׁבִיל שֶׁהִקְדִים אֶת הַמָּעוֹת. אֲבָל אִם יֵשׁ לְהַמּוֹכֵר גַּם עַתָּה כָּל הַתְּבוּאָה שֶׁהוּא מוֹכֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִתּנֶנָּהּ לַלּוֹקֵחַ עַד לְאַחַר זְמָן מֻתָּר, כִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהָאָדָם יָכוֹל לִמְכּוֹר אֲפִלּוּ בְּזֹל הַרְבֵּה כִּרְצוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ הַתְּבוּאָה לֹא נִגְמְרָה עֲדַיִן לְגַמְרֵי כָּרָאוּי, אֶלָּא שֶׁצְּרִיכָה עוֹד מְלָאכָה אַחַת אוֹ שְׁתֵּי מְלָאכוֹת, נֶחְשֶׁבֶת כְּאִלּוּ הִיא גְּמוּרָה וּמֻתָּר. אֲבָל אִם מְחֻסֶּרֶת עוֹד שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת, אָסוּר. (וְעַיֵּן בְּסִימָן שֶׁלְאַחַר זֶה הֶתֵר לְהַקְדָמַת מָעוֹת עַל סְחוֹרָה)