שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קצט – על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים

ובו י"א סעיפים

ו נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל מְזַמְּנִין (ג) לְעַצְמָן; וְלֹא תְּהֵא חֲבוּרָה שֶׁל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים מְזַמְּנִין יַחַד, מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא דַּעֲבָדִים, אֶלָּא נָשִׁים לְעַצְמָן וַעֲבָדִים לְעַצְמָם; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזַמְּנוּ בְּשֵׁם. 

באר היטב  (ג) לעצמן. עיין בספר יד אליהו דף ק"ט ע"ג:


ז
 נָשִׁים מְזַמְּנוֹת לְעַצְמָן, רְשׁוּת. אֲבָל כְּשֶׁאוֹכְלוֹת עִם הָאֲנָשִׁים, חַיָּבוֹת וְיוֹצְאוֹת בַּזִּמּוּן שֶׁלָּנוּ. הגה: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְבִינוֹת (הָרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי רֵישׁ פ' ג' שֶׁאָכְלוּ בְּשֵׁם רַשִׁ"י).


ח
 אַנְדְּרוֹגִינוּס מְזַמֵּן לְמִינוֹ, וְאֵינוֹ מְזַמֵּן לֹא לָאֲנָשִׁים וְלֹא לְנָשִׁים.

משנה ברורה

סימן קצט – על מי מזמנים ועל מי אין מזמנים

ובו י"א סעיפים

סעיף ו

(יא) וקטנים – עיין לקמיה בסעיף י':

(יב) אין מזמנין עליהן – ר"ל אם לא היו רק שני אנשים אין אלו מצטרפין לשלשה שיתחייבו על ידם בזימון משום דאלו אינן בני חיובא בזימון וכדלקמיה בס"ז ואפילו אם רצו לזמן עמהם ג"כ אין רשאין וגרע מנשים בעצמן או עבדים שיש להם עכ"פ רשות לזמן וכדלקמיה משום שאין חברתן נאה שיהיה הצירוף של שלשה ע"י הנשים וכן ע"י העבדים שהם פרוצים בזמה ואפילו אשה עם בעלה ובניה ג"כ אין נכון להצטרף מטעם זה:

(יג) אבל מזמנין לעצמן – רשות וקאי אנשים ועבדים ולא אקטנים דקטנים לאו בני מצוה נינהו לומר שיזמנו לעצמן:

(יד) פריצותא דעבדים – שחשודים על הזנות ועל משכב זכור ולכן אפילו יש ג' עבדים אין מזמנין עם הנשים בחבורה אחת דאכתי איכא פריצותא:

(טו) בשם – דהזכרת השם הוא דבר שבקדושה וכל דבר שבקדושה איננו בפחות מעשרה זכרים ובני חורין וכדלעיל בסי' נ"ה:

סעיף ז

(טז) רשות – י"ל הטעם דלא רצו חכמים להטיל עליהם חיוב ברכת הזימון כשהם בפ"ע משום שאינו מצוי כ"כ שיהיו בקיאות בברכת הזימון:

(יז) חייבות וכו' – ואע"ג דנתבאר בסקי"ב דאין מזמנין אנשים ונשים ביחד ואפילו רצו משום שאין חבורתן נאה היינו דוקא התם שהאנשים הם רק שנים וחיוב זימון בא ע"י צירוף נשים להכי מנכר צירופן והתחברותן יחד וגנאי הדבר משא"כ הכא מיירי כשיש שלשה אנשים זולתן ואין צריך כלל לצירופן לענין חיוב זימון ולכן אף שהנשים ועבדים מצטרפין לצאת ידי חובתן בשמיעה מהמברך ולענות אחריו ברכת הזימון אין בזה משום גנאי:

(יח) ויוצאות וכו' – שכמו שהאנשים מוציאים לאנשים כן הם מוציאים לנשים ועיין בשו"ע הגר"ז שדעתו שאם רצו הנשים להתחלק מחבורת האנשים ולזמן בפ"ע הרשות בידן:

(יט) אע"פ שאינן מבינות – ועיין בסימן קצ"ג במ"ב סק"ה מש"כ שם בשם האחרונים דיוצאות גם ידי בהמ"ז בשמיעה מפי המברך אע"פ שאינן מבינות לשה"ק וכתבנו שם דמ"מ יותר נכון שיאמרו אחר המברך מלה במלה בלחש אם אפשר להם:

סעיף ח

(כ) מזמן למינו – דכל אנדרוגינוס אחד הם משא"כ בטומטום לקמיה דשמא זה כשיקרע ימצא זכר וזה נקבה ואין נשים מצטרפות עם האנשים וכדלעיל בס"ו:

(כא) לא לאנשים וכו' – דשמא נקבה היא ונתבאר בס"ו שאין מזמנין עליהן וכן עם הנשים דשמא זכר הוא ואין חברתן נאה וכנ"ל:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית