שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קפו – אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון

ובו ב' סעיפים

א נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, (א) וְסָפֵק הוּא אִם הֵן חַיָּבוֹת מִדְּאוֹרַיְיתָא וּמוֹצִיאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים, אוֹ אִם אֵינָן חַיָּבוֹת אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן וְאֵינָן מוֹצִיאוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. וְעַיֵּן לְקַמָּן סי' קצ"ט בְּעִנְיַן זִמּוּן שֶׁלָּהֶם. 

באר היטב  (א) וספק. עיין יד אהרן שהאריך:


ב
 קָטָן חַיָּב מִדְּרַבָּנָן, כְּדֵי לְחַנְּכוֹ; וְהַהִיא דְּבֵן מְבָרֵךְ לְאָבִיו, כְּשֶׁלֹּא אָכַל הָאָב כְּדֵי (ב) שְׂבִיעָה, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. 

באר היטב  (ב) שביעה. ואפילו גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו כ"מ סוף פסחים והתוס' סוף פ"ב דמגילה חולקין וכ"כ האגודה ומשמע שם דוקא במגילה דינא הכי ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה. מ"א:
 
סימן קפז – דיוקים בנסח ברכת המזון

ובו ד' סעיפים

א יֵשׁ אוֹמְרִים: בָּרוּךְ מַשְׂבִּיעַ לָרְעֵבִים, וְאֵין לְאָמְרוֹ, וְהַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ; אִם אָמַר בִּמְקוֹם בִּרְכַּת הַזָּן: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא מַלְכָּא, מָארֵיהּ דְּהַאי פִּתָּא, (א) יָצָא; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּחְתֹּם: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּזָן כֹּלָּא. 

באר היטב  (א) יצא. בדיעבד ולא לכתחלה כלל כ"א לקטנים פחות משמונה שנה. ב"ח. דברים הראוים לנהוג בבה"מ. שאתה זן קמץ תחת השי"ן. אנחנו מודים לך ולא אנו דאנו הוא לשון אנינות. בפי כל חי ולא בפה. רעינו בשוא תחת הרי"ש ולא בחולם. זונינו במלאפו"ם. וא"ל אל בכל יום רק בכל יוס ט"ז סי' קפ"ט. הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו. ורש"ל כתב דיאמר הוא הטיב מטיב ייטיב לנו עיין מ"א סי' קפ"ט. וכל טוב ומכל טוב במלאפו"ם. ויאמר מאת ה' וידקדק במלת מאת. יאמר ומצא חן ולא ונמצא חן. ובשבת ור"ח אומר מגדול ובחול מגדיל דחולם מלך גדול וחירק בלי יו"ד מלך קטן וסי' חודש ושבת קרא מקרא ר"ל כמו שכתוב בנביאים עיין עטרת זקנים סי' קפ"ט. לא חיסר לנו בשירק תחת החית. אל יחסר לנו בשו"א תחת היו"ד ופתח תחת החי"ת וצירי תחת הסמך. ושל"ה כתב לומר חָסַר לנו ואל יֶחְסַר שהנקודות עולין כמנין לחם. בברכת בעה"ב אם הוא לבדו יאמר ונאמר אמן ואם יש אחרים יאמר ואמרו אמן. ויאמר בכל מכל כל הכ"ף דגושה. אם יש ב' שלחנות ממש ועל כל אחד יושבים ב"ב בפני עצמן יאמר על שלחנות אלו אבל אם מסדרין הדפין על שלחנות הרבה כמו בסעודות גדולות הוי כמו שלחן א'. אבי מורי ולא אבא. יש לענות אמן אחר הרחמן עיין אחרונים: (ועיין בספר אליהו רבה שתיקן כל הנוסחאות בבה"מ):

משנה ברורה

סימן קפו – אם נשים וקטנים חיבים בברכת המזון

ובו ב' סעיפים

סעיף א

(א) אם הן חייבות מדאורייתא – לפי שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא:

(ב) אלא מדרבנן – מדכתיב על הארץ הטובה ונשים אין להם חלק בארץ מצד עצמן (א"ל בבת יורשת) משא"כ כהנים ולוים אע"פ שאין להם חלק מ"מ יש להם ערי מגרש וי"א משום שלא ניתן להם ברית ותורה:

(ג) אלא למי שאין וכו' – כגון שלא אכל כדי שביעה שאין חיובו אלא מדרבנן ומסיים הטור דמפני שהוא ספק נקטינן דאין מוציאות את האחרים שאכלו כדי שביעה [מ"א] וכ"כ הרמב"ם פ"ה מהלכות ברכות. כתב בש"א אשה שאכלה כדי שביעה ונסתפקה אם בירכה חייבת לברך עי"ש טעמו וכן הסכים בח"א ובמגן גבורים אכן בחידושי רע"א וכן בברכי יוסף פסקו שאינה צריכה לחזור ולברך וכן מצדד בפמ"ג ומ"מ נראה דהרוצה לסמוך על דעת ש"א וסייעתו אין למחות בידו ועיין בבה"ל:

סעיף ב

(ד) קטן חייב מדרבנן – היינו אפי' לא אכל רק כזית ג"כ חייב מדרבנן לחנכו:

(ה) וההיא דבן וכו' – ר"ל ההיא דאיתא בגמרא דבן קטן מברך ומוציא את אביו בבהמ"ז כשאין יודע לברך:

(ו) כשלא אכל האב כדי שביעה – אבל אם אכל האב כדי שביעה שחייב לברך מן התורה אין בנו קטן שמחויב רק מדרבנן יכול להוציאו. וכתבו האחרונים דקטן אינו מוציא את האשה דשמא מדאורייתא חייבת:

(ז) שאינו חייב וכו' – ואם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי אצלו תרי דרבנן אם מוציא לאביו יש דעות בין הפוסקים ויש להחמיר:

 
סימן קפז – דיוקים בנסח ברכת המזון

ובו ד' סעיפים

סעיף א

(א) י"א ברוך וכו' – היינו שהיו נוהגין לומר קודם התחלת בהמ"ז:

(ב) והמוסיף גורע – דאין להוסיף על מטבע שטבעו חכמים לא יאמר כי לעולם חסדו עמנו כי חסדיו הם עם כל חי. שאתה זן קמ"ץ תחת השי"ן. אנחנו מודים ולא אנו דאנו הוא לשון אנינות. בפי כל חי ולא בפה. רענו בשו"א תחת הרי"ש ולא בחול"ם כי הוא לשון בקשה. ומטעם זה צ"ל זוננו במלאפו"ם. לא חסר לנו ואל יחסר לנו [א"ר בשם של"ה]:

(ג) מלכא מאריה וכו' – ולפי מה שכתב המחבר לקמן בסי' רי"ד מיירי דאמר מלכא דעלמא ועיין במש"כ שם:

(ד) יצא – ידי ברכה ראשונה שהיא ברכת הזן ואף שקיצר מאד הברכה ולא אמרה כנוסח שתיקנו חכמים בלה"ק אפ"ה יצא בדיעבד הואיל והזכיר שם [דהש"י היו קורין אותו בלשון רחמנא] ומלכות וענין הברכה ומשמע עוד דלדעה ראשונה אף שלא חיתם ג"כ מהני דאף דקי"ל דמקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום מ"מ בדיעבד יצא והדעה השניה ס"ל דהוא לעיכובא אף בדיעבד ועיין בב"ח שכתב דנ"ל לעיקר הדעה הזו והביאו בא"ר. והנה כ"ז הוא דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לכו"ע אין לשנות כלל מנוסח הברכה שתקנו לנו חכמים ז"ל וכמו שמבואר ברמב"ם פ"א מק"ש ופ"א מהלכות ברכות ומשמע באחרונים דילדים קטנים נוכל לחנכם לכתחלה בנוסח זה מברכת הזן וכן מעט מכל ברכה עד שידעו לברך כל ברכה כתיקונה:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית