שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קעא – שלא לנהג בזיון באכלין

ובו ה' סעיפים

ה הַזּוֹרְקִים חִטִּים לִפְנֵי חֲתָנִים, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִזְרְקוּ אֶלָּא בְּמָקוֹם נָקִי וְגַם יְכַבְּדוּ אוֹתָם מִשָּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְרְסוּ עֲלֵיהֶם.

 

סימן קעב – מי שהכניס אכלין ומשקין לפיו בלא ברכה

ובו ב' סעיפים

א שָׁכַח וְהִכְנִיס מַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו בְּלֹא בְּרָכָה, בּוֹלְעָן וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּרָכָה (א) רִאשׁוֹנָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְבָרֵךְ (ב) עֲלֵיהֶם, וְכֵן נִרְאֶה עִקָּר (הָרַשְׁבָּ"א בְּשֵׁם הָרַאֲבָ"ד וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק ג' שֶׁאָכְלוּ וְכֵן דִּבְרֵי הַרַמְבַּ"ם פ"ח מהל' בְּרָכוֹת). 

באר היטב  (א) ראשונה. דוקא כשאין לו משקין יותר לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלא ברכה משום מעט משקין הראב"ד ב"ח. עי' כנה"ג וביד אהרן: (ב) עליהם. וצ"ע אם יברך ג"כ ברכה אחרונה דלא מצינו ב' ברכות סמוכות זה לזה ונ"ל דעל ז' המינין יברך די"א דהוי דאורייתא אבל במים ושאר מינין אפשר דבזה אין לברך וצ"ע לכן יש לנהוג שיפלוט אותו כמש"ל. מ"א:


ב
 שָׁכַח וְהִכְנִיס אֳכָלִין לְתוֹךְ פִּיו בְּלֹא בְּרָכָה, אִם הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִמְאָס אִם יִפְלְטֶנּוּ, יִפְלְטֶנּוּ (ג) וִיבָרֵךְ עָלָיו; וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁנִּמְאָס, מְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר וּמְבָרֵךְ. 

באר היטב  (ג) ויברך. ולא מהני בזה סילוק לצד אחר דכתיב ימלא פי תהלתך:

משנה ברורה

סימן קעא – שלא לנהג בזיון באכלין

ובו ה' סעיפים

סעיף ה

(כג) במקום נקי – כדי שלא ילך לאיבוד:

(כד) וגם יכבדו וכו' – דאל"ה אין תועלת מה שזרק במקום נקי:

 

סימן קעב – מי שהכניס אכלין ומשקין לפיו בלא ברכה

ובו ב' סעיפים

סעיף א

(א) בולען – שא"א לפולטן דמימאסי ומיפסדי וגם לסלקם לצד אחד מלוגמיו ולברך כמו בס"ב באוכלין אינו יכול לעשות זה במשקין שא"א לדבר בעוד משקין בפיו הלכך התירו לו לבולען וכתב בלבושי שרד דאם הכניס מעט בפיו ויכול לברך ע"י הדחק יברך:

(ב) ואינו מברך עליהם – י"א דכ"ז דוקא כשאין לו יותר משקין לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלי ברכה וכן ראוי לנהוג [מ"א וא"ר]:

(ג) ברכה ראשונה – הטעם דמאחר שכבר בלע המשקין כבר נדחה ממנו מצות ברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה צריך לברך אם היה כשיעור עיין לקמן בסי' ר"י:

(ד) ויש אומרים דמברך עליהם – היינו אחר שבלע מברך עליהם הברכה ראשונה ולא דמי להא דקי"ל בסימן קס"ז ס"ח דאם נזכר אחר שגמר סעודתו שלא בירך אינו מברך דשאני הכא דמאחר שנזכר בעודו בפיו היה עליו אז חיוב ברכה ודומה זה קצת לעובר לעשייתן אלא שלא היה יכול לברך לכן לא נפטר מן הברכה:

(ה) וכן נראה עיקר – ודעת רוב הפוסקים כדעה ראשונה שאינו מברך רק ברכה אחרונה אם שתה כשיעור וכן הסכים הא"ר:

סעיף ב

(ו) שאינו נמאס – כגון פולין וכיו"ב שהם קשים:

(ז) יפלטנו ויברך עליו – כדי שיהא פיו ריקן בשעת הברכה דכתיב ימלא פי תהלתך [גמרא] וכתב האשכול מהא שמעינן מאן דמברך ברכה צריך לברך מלא פומיה ולא לגמגם:

(ח) דבר שנמאס – כגון תותים וענבים:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית