שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קנג – דיני בנין בית הכנסת

ובו כ"ב סעיפים

ט כְּשֶׁמּוֹכְרִים אַנְשֵׁי הַכְּפָר בֵּית הַכְּנֶסֶת יְכוֹלִים לְמָכְרוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, וְהַלּוֹקֵחַ יַעֲשֶׂה בּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה, חוּץ מִמֶּרְחָץ וּבֻרְסְקִי וּבֵית הַטְבִילָה וּבֵית הַכִּסֵא; וְאִם מְכָרוּהוּ (יח) ז' טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, יַעֲשֶׂה הַלּוֹקֵחַ אֲפִלּוּ אֵלּוּ הַאַרְבָּעָה דְּבָרִים. 

באר היטב  (יח) זט"ה במא"ה. ל"ד כל ז' אלא כל היכא דאיכא רובא זט"ה מיקרי ואזלינן בתר רובא. עיין פני יהושע סי' ד' ומהרשד"ם חי"ד סי' קע"ה. זט"ה אינו ר"ל היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים אלא היותר משתדלים בצרכי ציבור הרא"ם ח"א סי' נ"ג:


י
 יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָחִיד בְּשֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה מֻתָּר לְמָכְרוֹ וְלַעֲשׂוֹת בְּדָמָיו כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה כָּל שֶׁלֹּא הִקְדִּישׁוֹ לִקְרוֹת בָּרַבִּים; וְיֵשׁ מִי (יט) שֶׁאוֹסֵר אֶלָּא אִם כֵּן לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה. 

באר היטב  (יט) שאוסר. ולדבריו אף זט"ה במא"ה וחבר עיר אסורין למכרן להשתמש בדמיו אא"כ ללמוד תורה וכו'. ומ"מ נ"ל דבתשמישיה לכ"ע מותר היחיד למוכרן להשתמש בדמיהן. ובי"ד סי' רפ"ב כתוב שם בש"ע הפלוגתא גם בתשמישיה וצ"ע. ואפשר דמ"ש שם ויש מי שאוסר קאי רק אס"ת וכתב המ"א וצ"ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס"ת אפי' נתנו לבה"כ לקרות בהן ומשתמש בדמיהן וצ"ל כיון דהמנהג כן ה"ל כאלו התנו בתחלה וכמ"ש בי"ד סי' רנ"ט ס"ב בהג"ה. ואם קנאה מתחלה כדי למוכרה וכ"ש אם קבלה בחוב מותר למוכרה. ט"ז. עי' בתשובת גינת ורדים כלל ב' סי' ל"א שכתב דבזמן הזה שכל ספרינו בחזקת שיש בהם פיסול מותר ליחיד למכור ס"ת בשופי ע"ש. ועיין בחוות יאיר סי' נ"ט ועיין בי"ד סי' ר"ע:


יא
 בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵנִים וְעֵצִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת יָשָׁן שֶׁסָתְרוּ, יְכוֹלִים לִתֵּן (כ) בְּמַתָּנָה, דְּאִי לָאו דַּהֲוָה לְהוּ הֲנָאָה מִנֵּיהּ לָא הָווּ יַהֲבֵי לֵיהּ הָדָר הֲוָה לֵיהּ (כא) כְּמֶכֶר, וְכֵן יְכוֹלִים לְהַחְלִיפָן בַּאֲחֵרִים וְהֵם יוֹצְאִים לְחֻלִּין; אֲבָל אָסוּר לְמַשְׁכְּנָן אוֹ לְהַשְׂכִּירָן אוֹ לְהַשְׁאִילָן, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי ז' טוֹבֵי הָעִיר, שֶׁעֲדַיִן נִשְׁאָרִים בִּקְדֻשָּׁתָן שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר אַחֵר שֶׁתָּחוּל קְדֻשָּׁתָן עָלָיו. הגה: וְדַוְקָא בְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹרִידָן מִקְּדֻשָּׁתָן, אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׁאִיל אֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת בָּהּ, אֲפִלּוּ מִשֶּׁל רַבִּים לְיָחִיד. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח). 

באר היטב  (כ) במתנה. היינו זט"ה במא"ה ובכרכים אסור. מ"א: (כא) כמכר. אבל ליתנו לעיר רחוקה שבודאי לא ה"ל הנאה מהם אסור. כתב במ"ב דאם בנו בה"כ חדשה וסתרו הישנה ע"פ זט"ה במא"ה פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו דלא גרע ממתנה אבל בלא"ה אין כח אפי' זט"ה במא"ה לעשות בהן דבר חול שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתה עליהן. עיין מ"א:

משנה ברורה

סימן קנג – דיני בנין בית הכנסת

ובו כ"ב סעיפים

סעיף ט

(נג) אנשי הכפר ביהכ"נ – וה"ה בשל כרכים כשתלו בשעת הבנין בדעת יחיד המבואר לעיל בסוף ס"ז:

(נד) ממכר עולם – כיון שאנשי העיר או טובי העיר מסכימים להמכירה וכדלעיל בס"ז:

(נה) חוץ ממרחץ וכו' – שכל אלו הם תשמישים מגונים מאד ואסור לעשותן במקום שהיה ביהכ"נ ואפילו אם נפל הבנין במקום ההוא ונשאר רק תל בעלמא אסור להשתמש שם באלו הארבעה דברים וכן אסור לזרוע במקום ההוא שכל זה הוא גנאי למקום שהיה מתחלה ביהכ"נ:

(נו) ואם מכרוהו שבעה וכו' – הטעם דאז פקעה הקדושה מהמקום ההוא לגמרי ועיין בפמ"ג דמסתפק דאפשר דבעינן דוקא כשהתנו בהדיא בעת המכירה והרשו ללוקח על זה:

(נז) יעשה הלוקח וכו' – וה"ה שע"י זט"ה במא"ה מותר להוציא הדמים לכל מה שירצו אפילו לדבר חול:

(נח) אפילו אלו הארבעה דברים – עי' בבה"ל דדין זה לא ברירא ולכתחלה בודאי צריך ליזהר בזה:

סעיף י

(נט) דיחיד בשלו וכו' – הטעם דעל שלו יש לו כח כזט"ה במא"ה בשל צבור דמותר להוציא ע"י מכירה זו הדמים לכל מה שירצו וכנ"ל:

(ס) אפילו ס"ת – כתב הע"ת דאף לפי דעה זו דמותר ואין הדמים נתפסין בקדושה מ"מ לכו"ע אין רואה סימן ברכה בדמים אלו וכ"כ הא"ר:

(סא) כל שלא הקדישו וכו' – המ"א מצדד דאם נתנו לרבים לקרות בו אסור לכו"ע אפילו לא הקדישו ממש וכתב עוד וצ"ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס"ת ומשתמשין בדמיהן אפילו נתנו לביהכ"נ וצ"ל כיון דהמנהג כן הו"ל כאלו התנה בתחלה שלא תחול קדושת רבים עליהן וכמ"ש ביו"ד סימן רנ"ט ס"ב בהג"ה:

(סב) ויש מי שאוסר – ולדעה זו אפילו זט"ה במעמד אנ"ה ג"כ אסורין למכור ס"ת ולהשתמש בדמיה אא"כ הוא תועלת בשביל לימוד התורה ואם מכר צריך לקנות בדמיה ס"ת אחרת [מ"א] ומלבוש יו"ד משמע דבזט"ה במעמד אנ"ה לכו"ע מותר להשתמש בדמיה [א"ר]. כתב מ"א דדוקא בספר תורה אבל בתשמישי קדושה לכו"ע מותר ביחיד למוכרו ולהשתמש בדמיה כל מה שירצה מיהו מהמחבר ביו"ד רפ"ב סי"ח מוכח דיש מי שאוסר ס"ל דאפילו בתשמישין נמי אסור להשתמש בדמיה דיחיד אין לו כח כזט"ה במא"ה. כתבו האחרונים דאפילו בס"ת אם קנה מתחלה הס"ת כדי למכרה וכ"ש אם קבלה בחוב פשוט דמותר למכרה לכ"ע ולהשתמש בדמיה למה שירצה. איתא ביו"ד סי' ע"ר דשארי ספרים דינן כס"ת ואסור למכרן אלא ללמוד תורה או לישא אשה והנה פה כתב המחבר דיש שתי דעות אפילו בס"ת אפשר דשם מיירי כשהקדישו לרבים לקרות בו:

(סג) ללמוד תורה – היינו להתפרנס בדמיו בריוח [פמ"ג] וכתב עוד צ"ע אם מוכרין ס"ת לקנות גמרא ופוסקים ופירושיהן דהא הטעם דמוכרין ס"ת בשביל ת"ת משום דלמוד גדול שמביא לידי מעשה א"כ ה"ה אפשר דכה"ג נמי דא"א ללמוד בלא ספרים:

סעיף יא

(סד) ביהכ"נ – ישן:

(סה) מביהכ"נ ישן – פי' שכבר התפללו בו כדלעיל סעיף ח':

(סו) יכולים ליתן – היינו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ויש אומרים דאפי' בלא מעמד אנשי העיר נמי יכולים. ובכרכים אסור בכל גווני:

(סז) במתנה – והלוקח יכול להשתמש בם תשמיש חול:

(סח) דאי לאו דהוה להו וכו' – או שמקוים שיהיה להם הנאה ממנו באיזה פעם [ריטב"א] ולפ"ז ליתנו לאנשי עיר רחוקה שבודאי לא נהנו ולא יהנו מהם לעולם אסור דהא אין כאן דבר אחר שתחול ע"ז קדושת בית הכנסת וע"כ לא נפקע קדושתה ואסור להשתמש בה. וכ"ז מיירי כשנותנין להשתמש בה בחול אבל ליתנה להן במתנה שיתפללו בתוכה מותר דהא אין כאן הורדה מקדושה וכמ"ש בהג"ה ועיין במ"א שמצדד דה"ה דמותר להם ליתן ס"ת [וה"ה כל תשמישי קדושה] במתנה דהא אינן מורידין אותן מקדושתן בזה:

(סט) למשכנן או להשכירן – דכיון שגוף החפץ לא נמכר עדיין ברשות בעלים הראשונים הוא ובקדושתיה קאי:

(ע) או להשאילן – פי' על זמן ואח"כ יחזירם בעין דאילו בהלואה לחלוטין והלוה יחזיר לבנים אחרים תמורתם בודאי שרי דהיינו חליפין דשרינן [ריטב"א]:

(עא) ואפילו ע"י זט"ה – ואפי' אם היה ג"כ במעמד אנשי העיר:

(עב) שאין כאן ד"א וכו' – ואע"פ שקבל מעות כשמשכנן או השכירן אין שייך לומר דחלה הקדושה על המעות שהרי אין גוף החפץ קנוי לו ועדיין נשאר בקדושתו וקא משתמש בקודש:

(עג) שמורידן מקדושתן – דהיינו שהשואל והשוכר משתמש בהן בחול:

(עד) אפילו ס"ת וכו' – וכ"ש להשאיל ביהכ"נ להתפלל בה ועיין בע"ת דזה דוקא כשהשואל והשוכר קורא בס"ת וכן מתפלל בביהכ"נ בעשרה הא לא"ה יש בזה משום זלזול קדושה והמ"א כתב בסקכ"ז דמסתימת הפוסקים משמע דבכל גווני שרי:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית