שולחן ערוך - אורח חיים

סימן רכד – דיני ברכות פרטיות

ובו י"ג סעיפים

א הָרוֹאֶה (א) מֶרְקוּלִיס אוֹ שְׁאָר עַכּוּ"ם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ; וְאִם רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ ל' יוֹם, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. הגה: (ב) וְהָאִדָּנָא אֵין מְבָרְכִים זֹאת הַבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְגֻדָּלִים בֵּינֵיהֶם וְרוֹאִים אוֹתוֹ תָּמִיד. 

באר היטב  (א) מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע"א בשמה: (ב) תמיד. אפי' הולך לעיר אחרת כיון שראה כיוצא בזה בעירו וה"ה קטן שהגדיל ל"צ לברך כיון שראה בקטנותו מ"א וכתב הב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו"ם וה"ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול עכו"ם שמחים האנח ותצער על חרבן ירושלים ותתפלל להקדוש ב"ה עליה ובפ"ק דע"ז דף י"ח דאפי' ההולך לקניגאות של ישראל הרי זה מושב לצים:


ב
 הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ ע" א, אִם הוּא בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָקַר ע" א מֵאַרְצֵנוּ; וְאִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ, אוֹמֵר: שֶׁעָקַר ע" א מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאוֹמֵר בִּשְׁתֵּיהֶן: כְּשֵׁם שֶׁעָקַרְתָּ אוֹתָהּ מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה כֵּן תַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעָבְדֶּךָ. הגה: וְאִם נֶעֶקְרָה עַכּוּ"ם מִמָּקוֹם אֶחָד וּנְתַנּוּהָ בְּמָקוֹם אַחֵר, מְבָרֵךְ עַל מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה שֶׁעָקַר עַכּוּ"ם, וְעַל מָקוֹם שֶׁנְּתַנּוּהָ לְשָׁם, שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' וִירוּשַׁלְמִי).


ג
 הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרִשְׁעָה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרִשְׁעָה; רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע; רָאָה גֹּב אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִים לַצַּדִּיקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רי"ח סָעִיף ז'.

משנה ברורה

סימן רכד – דיני ברכות פרטיות

ובו י"ג סעיפים

סעיף א

(א) מרקוליס – היא ע"ג שעובדין אותה עי"ז שזורקין לה אבנים. ושמה העצמה קילוס ומפני שאסור להזכיר ע"ג בשמה לכך כינו אותה בשם קוליס ומר הוא חילוף בלשון ארמי ופירושו הוא חילוף קילוס:

(ב) או שאר ע"ג – אפילו בית ע"ג [ב"י] וב"ח פי' דוקא כשרואה אותה בגלוי:

(ג) והאידנא – שהרי אנו רואין אותה תמיד וכתבו האחרונים דאפילו הולך לעיר אחרת וראה שם ע"ג אינו מברך כיון דראה את מין זה תוך למ"ד בעירו ואפשר עוד דאפילו קטן שהגדיל א"צ לברך כיון שראה אותה בקטנותו ובא"ר כתב עוד מילתא חדתי דאפילו הוא לא ראה אותה תוך למ"ד כיון שיש רוב העולם שהוא שוכן ביניהם שרואין אותה. כתב הב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קנגיאות של כותים וה"ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול כותים שמחים האנח ותצער על חורבן ירושלים ותתפלל להקב"ה עליה. ואיתא בגמרא דאפילו ההולך לקניגיאות ולטיטראות של ישראל ה"ז מושב לצים:

סעיף ב

(ד) אם הוא בא"י – אפילו רק ממקום אחד:

(ה) ועל מקום שנתנוה – היינו אם יש שלשים יום שלא ראה אותה וכנ"ל:

סעיף ג

(ו) או כבשן האש – היינו החפירה שהוסק בה אז האש לחנניה מישאל ועזריה:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית