שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קנד – דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת

ובו ט"ו סעיפים

ח הָאָרוֹן וְכָל מַה שֶּׁעוֹשִׂים לְסֵפֶר תּוֹרָה, מוֹעִיל בּוֹ תְּנַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שְׁאָר תַּשְׁמִישׁ, אֲפִלּוּ דְּחֹל. הגה: וְנָהֲגוּ לֵיהָנוֹת בְּכַמָּה הֲנָאוֹת מִדִּבְרֵי קְדֻשָּׁה, כְּגוֹן: מִטְפְּחוֹת שֶׁל סְפָרִים וְשֻׁלְחָן שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּמְעִילִים שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, וְכָתְבוּ הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּכֵיוָן שֶׁנָּהֲגוּ כֵן, וְאִי אֶפְשָׁר לִזָּהֵר, לֵב בּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם מֵעִקָּרָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בְּנֵי אָדָם לִידֵי תַּקָּלָה, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא הִתְנוּ כְּאִלּוּ (יב) הִתְנוּ דָּמִי. (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן רע"ג וּבֵית יוֹסֵף). 

באר היטב  (יב) התנו. וראוי לכל אדם כשמנדב דבר או הגזבר כשקונה להתנות להשתמש בה:


ט
 הַמִּתְנַדְּבִים סֵפֶר תּוֹרָה וּמְנִיחִים מִטְפָּחוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כָּל סֵפֶר וְסֵפֶר, שֶׁלְּדַעַת כֵּן הֻקְדְּשׁוּ; אֲבָל הַמְנִיחִים בְּבֵיתָם וְאַחַר כָּךְ מַקְדִּישִׁין, כֵּיוָן שֶׁעַל דַּעַת אוֹתוֹ סֵפֶר נַעֲשָׂה וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אוֹתוֹ סֵפֶר, אָסוּר לַהֲנִיחוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, וְיֵשׁ מַתִּירִים וְכֵן נוֹהֲגִין עַכְשָׁו, מִשּׁוּם לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לִנְהֹג כָּךְ.


י
 הַנּוֹהֲגִים לְהָנִיחַ עַטְרוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּרֹאשׁ הַקּוֹרֵא, בְּסִיוּם הַתּוֹרָה, אֵין מוֹחִין (יג) בְּיָדָם; אֲבָל הַמְנִיחִים אוֹתָם בְּרָאשֵׁי חֲתָנִים דְּעַלְמָא, מוֹחִין בְּיָדָם. 

באר היטב  (יג) בידם. ואם התנו בשעת עשיית העטרה שיניחו בראש חתנים מותר כמ"ש. ס"ח מ"א:

משנה ברורה

סימן קנד – דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת

ובו ט"ו סעיפים

סעיף ח

(לג) מועיל בו תנאי:    היינו כשהתנו בתחלת עשייתו שיהא מותר להשתמש בו. ואין חילוק בין לזמן שהס"ת מונחת בו או אח"כ:

(לד) אפילו דחול:    ומ"מ לתשמיש מגונה לא מהני תנאה [מ"א לעיל בסימן קנ"א סקי"ד]:

(לה) ואי אפשר ליזהר:    עיין בתה"ד דמוכח שם דזהו דוקא בביהכ"נ אבל לא בס"ת של יחיד שיש לו בביתו:

(לו) מתנה עליהם מעיקרא:    ודוקא במה שמבורר מנהגא להקל אבל במה שאינו מנהגא אין לנו להקל מעצמנו דאפשר דלא התנו ע"ז:

(לז) ואע"ג דלא התנו:    ומסיים בתה"ד נדחקתי כדי ליישב קצת מה שאין העולם נזהרין עכ"ל ומשמע שם דראוי לכל אדם כשמנדב דבר לביהכ"נ או הגזברים כשקונין איזה דבר להתנות שיהיו רשאים להשתמש בהם [מ"א]:

סעיף ט

(לח) שלדעת כולן הוקדשו:    וכ"ש מטפחות שהגזברים קונים אותם לצרכי הספרים שבביהכ"נ בודאי לדעת כן נתקדשו לכתחלה שיהא מותר ליתנם מספר לספר:

(לט) אסור להניחו וכו':    משום דכל שינוי מקדושה לקדושה אסור אם לא לחמורה ממנו:

(מ) ויש מתירים:    כיון שעכ"פ אינו מורידה מקדושתה:

(מא) משום לב ב"ד וכו':    ר"ל אע"ג דמצד הדין ראוי לפסוק כהדעה ראשונה שהיא דעת רוב הפוסקים דשינוי מקדושה לקדושה ששוה לה אסור מ"מ הכא מותר משום לב ב"ד וכו':

סעיף י

(מב) אין מוחין בידם:    שאני אומר לב ב"ד מתנה ע"ז במקום שנהגו כן כיון שמשתמשין לכבוד התורה אבל בראשי חתנים דעלמא לא שאין אדם מתנה בעטרות שהן תשמישי קדושה לכבוד הס"ת שיהא משתמש בהן הדיוט לכבוד עצמו אבל אם התנו בהדיא בשעת עשיית העטרה שיניחוהו בראשי חתנים דעלמא שרי כמש"כ ס"ח [מ"א וא"ר]:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית