שולחן ערוך - אורח חיים

סימן י – דיני כנפות הטלית
ובו יב סעיפים 

ז מַלְבּוּשִׁים שֶׁהֵם פְּתוּחִים מִן הַצְּדָדִין לְמַטָּה וְיֵשׁ לָהֶם ד' כְּנָפוֹת לְצַד מַטָּה וּלְמַעְלָה הֵם סְתוּמִים, אִם רֻבּוֹ (ח) סָתוּם, פָּטוּר, וְאִם רֻבּוֹ פָּתוּחַ, חַיָּב. וְאִם חֶצְיוֹ סָתוּם וְחֶצְיוֹ פָּתוּחַ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרָא, וְחַיָּב (ט) בְּצִיצִית, וְאֵין יוֹצְאִין בּוֹ (י) בְּשַׁבָּת.

 באר היטב  (ח) סתום. ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולים כמ"ש ס"ה: (ט) בציצית. ואין מברכין עליו. לבוש ע"ת מ"א וע"ל סי' ט' ס"ק ו' מש"ש: (י) בשבת. נ"ל אפי' לכרמלית נמי אסור. מ"א דלא כע"ת:


ח
 
קאפ"ה שֶׁהִיא פְּתוּחָה בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָהּ ד' כְּנָפוֹת, אִם יִקְבְּעוּ בָּהּ אשטרינג"ה (יא) לַעֲשׂוֹתָהּ כִּסְתוּמָה כְּדֵי לְפָטְרָהּ מִצִּיצִית אֵינוֹ מוֹעִיל תִּקּוּן זֶה, אִם לֹא תִּהְיֶה קָבוּעַ מֵחֲצִי אָרְכָּהּ לְמַטָּה לְכָל הַפָּחוֹת, וְגַם שֶׁתִּהְיֶה קָבוּעַ לְמַטָּה מֵהַחֲגוֹר לְמַעַן יִהְיֶה הָרֹב הַסָתוּם רֹב הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, דְּאִלְמָלֵא כֵן יֵאָסֵר מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן.

 באר היטב  (יא) לעשותה כסתומה. לכן אין לעשות בט"ק קרסים למטה מהחגור דהוי כסתומה ובת"ה סי' רצ"ו כ' דקרסים לא חשיבי חיבור אם לא שנכפפין מאוד שא"א להתירן אלא ע"י מעשה. ואפשר דמ"מ אסור משום מראית עין מ"א וכ' הב"י יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ותי' הד"מ דמאחר דמצות ציצית הוא שיחזור ב' לפניו וב' לאחריו ומלבושים שלנו הם כל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בענין אחר אין חייבין בציצית לכן נהגו להקל. ומלבוש שקורין רא"ק שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתפו מאחוריו שקורין קאלנ"ר. פשוט הוא דפטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפים רק כנפות חקאלנ"ר חמונחין לו קצת מאחוריו ואין זח קרנות חואיל ואין חב' קרנות שמאחוריו מכוונים כנגד חכנפות שלפניו עכ"ל ד"מ. וכ' חמ"א ומ"מ ירא שמים יעשח קרן אחת עגולח כמ"ש ב"י בשם חזקנים:


ט
 
הַכְּנָפַיִם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת, וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ עֲגֻלּוֹת.

 

משנה ברורה

משנה ברורה סימן י' 

סעיף ז'

(כד) פטור – אפילו (לב) אם יש בהמיעוט הפתוח שיעור טלית. ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולי' משום תעשה ולא מן העשוי וכדלעיל בס"ה וצריך להתירם ולחזור ולקשרם:
(כה) רובו פתוח חייב – היינו דוקא רוב מכל הבגד (לג) ולא כמו שעושין החייטין ט"ק שתופרין אותו מן הצדדין ומניחין בו נקב שמכניסין בו הידים ותופרין למטה מהנקב ומניחין רוב פתוח ומודדין רק מתחת הידים וזה טעות גמור כי אז לא נקרא בת ד' כנפות וקרוב הדבר שהמברך מברך לבטלה ועכ"פ לא עדיף מן בגד שחציו פתוח דחייב בציצית ואסור לברך עליו ואסור לצאת בו בשבת אלא צריך למדוד אף מה שלמעלה מן הידים והנקב חשוב ג"כ כאלו הוא סתום ועיין בביאור הלכה:
(כו) וחייב בציצית – אבל (לד) אין מברכין עליו:
(כז) בשבת – דשמא פטור והציצית הוי כמשוי וכדלקמן בסי' י"ג. ועיין במ"א שכתב דאף לכרמלית אסור דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה ורבים (לה) מן האחרונים מסכימים עם הע"ת דמיקל בזה:

סעיף ח'


(כח) אשטרינג"ה – הוא דבר המחבר צדדי הבגד אחת אל אחת:
(כט) לעשותה כסתומה – ולכן אין לעשות בט"ק קרסים למטה מחציו דהוי כסתום (לו) והוא שנכפפין מאוד ראשי הקרסים לצד השני שאינו יכול להתירן אלא ע"י מעשה דבזה חשיבי חיבור גמור הן לענין כלאים והן לענין ציצית אבל בלא"ה לא חשיב חיבור עי"ז:
(ל) מראית העין – והולך בט"ק תמיד תחת בגדיו ואף כשהוא הולך ברה"ר הוא בהצנע י"ל דלא שייך בזה מ"ע [חידושי רע"א]:

סעיף ט'


(לא) שיהיו מרובעות – דאין עיגול נקרא כנף:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית