שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קעד – דין ברכת היין בסעדה

ובו ח' סעיפים

ד אִם קָבַע (ג) לִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַמָּזוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ (ד) הַמָּזוֹן, דְּיַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פּוֹטְרוֹ; וְכֵן יַיִן שֶׁל קִדּוּשׁ פּוֹטֵר יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן; וְכֵן הַמַּבְדִּיל עַל הַשֻּׁלְחָן, פּוֹטֵר הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין בִּרְכַּת יֵין הַבְדָּלָה פּוֹטֵר, אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל (ה) יָדָיו קֹדֶם הַבְדָּלָה, הִלְכָּךְ הַמַּבְדִּיל קֹדֶם נְטִילָה יְכַוֵּן שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא יַיִן (וְע"ל סי' רצ"ט סָעִיף ז') שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה; וּבְדִיעֲבַד שֶׁלֹּא כִּוֵּן כָּךְ, פּוֹטֵר יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, דִּסְפֵק בְּרָכוֹת דְּרַבָּנָן לְהָקֵל. 

באר היטב  (ג) לשתות. לאו למימרא דבלא קבע אינו פטור אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוי נמלך: (ד) המזון. וה"ה ליין שלאחר המזון קודם ברכת המזון. מגן אברהם: (ה) ידיו. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה. מ"א ע"ש:


ה
 כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹתֶה בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה דַּי לוֹ בִּבְרָכָה אַחַת, אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁבֵּרַךְ לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לִשְׁתּוֹת אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס וְנִמְלַךְ לִשְׁתּוֹת (ו) אַחֵר. הגה: וְכֵן מִי שֶׁבָּא לִסְעֻדָּה וּמוֹשִׁיטִין לוֹ הַרְבֵּה כּוֹסוֹת, מְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד דְּהָוֵי (ז) נִמְלָךְ (כָּל בּוֹ) וְע"ל סי' קע"ט; וְכֵן מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל כּוֹס בִּרְכַּת נִשּׂוּאִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן יַגִּיעַ הַכּוֹס, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּמִקְרֵי נִמְלָךְ (אֲגֻדָּה פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים) וְע"ל סִימָן ק"צ. 

באר היטב  (ו) אחר. כתב הט"ז נראה פשוט דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו ועד"ז בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא. אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא ט"ז עי' סי' ר"ו ס"ה: (ז) נמלך. והאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונה דעתו על כל מה שיתנו לו עוד. ט"ז ע"ש:


ו
 אֵין לְבָרֵךְ אַחַר יַּיִן שֶׁבַּסְעֻדָּה, דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטַרְתּוֹ; וְכֵן פּוֹטֶרֶת יַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, וְע"ל סוֹף סִימָן רע"ב, וּלְעִנְיַן יַיִן שֶׁל הַבְדָּלָה שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן ע"ל סִימָן רצ"ט סָעִיף ח'.

משנה ברורה

סימן קעד – דין ברכת היין בסעדה

ובו ח' סעיפים

סעיף ד

(ו) אם קבע וכו' – כתבו האחרונים דל"ד קבע דה"ה אפילו אם שתה רק כוס אחד של יין קודם הסעודה דפוטר היין שבתוך הסעודה וכל זה אם דעתו לשתות גם בתוך הסעודה:

(ז) שבתוך המזון – וה"ה דפוטר נמי יין שלאחר המזון קודם בהמ"ז [במקום שרגילין לשתות יין אחר גמר אכילתן או שהיה דעתו לזה בפירוש] אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על היין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבתוך המזון אינו בא רק לשרות המאכל שבמעיו ואינו חשוב לפטור היין שלאחר המזון שבא לשתיה ולתענוג [ועיין בב"י שכתב דאם הוא צמא מחמת אכילתו אפילו נשתהא זמן הרבה אחר הסעודה אעפ"כ כל זמן שלא בירך בהמ"ז כיין שבתוך המזון דמי דבא לשרות המאכל וגם משמע קצת מדברי הרשב"א דאם הוא שותה מיד אחר האכילה ג"כ מסתמא כדי לשרות המאכל הוא בא] אך באמת אין דין זה מצוי בינינו שאין אנו מושכין ידינו מן הפת עד בהמ"ז וחשיב הכל תוך הסעודה ולפיכך ממילא יין שבתוך המזון פוטר גם יין שלאחר המזון דזה וזה לשרות:

(ח) וכן יין של קידוש – קמ"ל דלא תימא דוקא יין קודם המזון דחשיב דבא לפתוח המעיים ולשתות פוטר בתוך הסעודה אבל יין קידוש דבא עיקרו למצוה אימא לא קמ"ל דפוטר. ונ"ל פשוט דבמדינתנו שאין אנו רגילין לשתות יין בתוך הסעודה אפילו בשבת אינו פוטר אלא א"כ היה דעתו לזה מתחלה וכמו שכתבתי מקודם:

(ט) שבתוך המזון – וה"ה שלאחר המזון [אחרונים]:

(י) וכן המבדיל וכו' – ר"ל אע"ג דהבדלה אינה שייכא כלל לסעודה כמו קידוש אפ"ה כיון דהבדיל על השלחן ר"ל שהכין עצמו לסעודה שייכא לסעודה ומיירי כנ"ל שהיה בדעתו לשתות גם בתוך הסעודה:

(יא) שאין ברכת וכו' – הטעם כנ"ל דאינה שייכא לסעודה כמו קידוש [שאינה אלא במקום סעודה] וע"כ ס"ל להי"א דבעינן עכ"פ שיטול ידיו לסעודה מתחלה דבזה בודאי אתחלתא דסעודה היא:

(יב) יין הבדלה – כתב מ"א דדוקא יין הבדלה שאינו בא לצורך סעודה אבל ביין שלפני המזון דעלמא שבא לצורך סעודה לפתוח המעיים פוטר אפילו קודם נטילה יין שבתוך הסעודה ולהכי סתם המחבר בריש הסעיף ולא התנה דדוקא אחר נטילה:

(יג) נטל ידיו – לאו דוקא דה"ה אם קבע עצמו לסעודה על השלחן [מ"א] ובא"ר חולק עליו וכן משמע מביאור הגר"א:

(יד) קודם הבדלה – וא"ת היכי שרי להפסיק בהבדלה בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול ואינו רשאי לאכול בלי הבדלה אבל להפסיק בשתיית רשות בין נטילה להמוציא אסור:

(טו) יכוין שלא להוציא – ואז יברך ברכה אחרונה על כוס זה קודם הסעודה:

(טז) בתוך הסעודה – ר"ל אפילו שלא בבת אחת:

סעיף ה

(יז) בברכה אחת – דמסתמא כשבירך בפה"ג על כוס האחד דעתו היה ג"כ על כל מה שישתה בתוך הסעודה:

(יח) לא היה דעתו וכו' – ר"ל שהיה דעתו שלא לשתות אלא אותו הכוס ולא יותר אלא שאח"כ נמלך לשתות עוד וכתב הט"ז דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו וע"ד זה בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא [והטעם דמעשיו מוכיחין דלא היה בדעתו לאכול כ"א הלחם שקנה דאל"כ היה קונה יותר אלא שאח"כ נתאוה לאכול עוד] אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם כן הוא דלפעמים בשעת ברכה חושב שיהיה די לו בחתיכה אחת ואח"כ כשרואה שאינו שבע בזה לוקח עוד:

(יט) שבא לסעודה – היינו שאינו מן הקרואים אלא שבא דרך עראי לשם לכך אמרינן דהוי נמלך דבשעה שבירך לא היה יודע אם יתנו לו עוד וכדלקמן בסימן קע"ט סה"ו עי"ש במ"ב:

(כ) ומושיטין לו – ר"ל שלא בבת אחת אלא בזה אחר זה:

(כא) על כוס ברכת נשואין – שיש שם הרבה מסובין וכל כיוצא בזה:

(כב) כ"א צריך לברך – דמסתמא אינו מכוון לצאת בברכת המברך מאחר שאינו יודע אם יגיע לו ועיין לקמן סימן ק"צ במ"א סק"ז ובמ"ב שם:

סעיף ו

(כג) אין לברך וכו' דבהמ"ז פוטרתו – כדין דברים הבאים מחמת הסעודה שנפטרין בבהמ"ז [כמש"כ בסימן קע"ז] דהיין מחמת הסעודה הוא חשיב דבא לשרות המאכל ואף דברכה ראשונה מברך על היין כנ"ל בס"א ברכה אחרונה לא:

(כד) שלפני המזון – דכיון שבאים לפתוח המעיים להמשיך האדם לתאות המאכל הוי ג"כ כדברים הבאים מחמת הסעודה ופשוט דזה דוקא אם שותה סמוך למזון עכ"פ דהוי כאתחלתא דסעודה אבל בלא"ה לא:

(כה) ואפילו לא וכו' – כצ"ל. ור"ל דאף דאז לא שייך לומר דהוא שתיה אחת עם אלה שבתוך הסעודה אפ"ה פוטר דהן עצמן בכלל סעודה הן וכנ"ל. ולענין מים ושארי משקין ששותה קודם המזון ואינו שותה בתוך המזון דעת הרבה אחרונים דצריך לברך עליהם ברכה אחרונה שאין בהמ"ז פוטרתן דמכיון ששתה אותם קודם המוציא אינם שייכים לסעודה כלל לבד יי"ש שוה ליין דהוא מעורר תאות המאכל ועיין בה"ל:

(כו) וע"ל ס"ס רע"ב – ס"ז לענין קידוש דשם מבואר דגם בו ברכת המזון פוטרתו ועיין בה"ל מה שכתבנו בזה:

(כז) ולענין יין של הבדלה – ר"ל דהם אינם באים לצורך סעודה ועיין שם שכתבנו דאם לא בירך קודם הסעודה לא יברך עוד ויפטרנו בברכת המזון. ולענין אם פוטר בהמ"ז היין ששתה אחר גמר הסעודה יש דעות בפוסקים י"א דאין בהמ"ז פוטרו בסתמא וצריך לברך על היין מעין שלש אם לא שכוון בהדיא בבהמ"ז לפטור גם היין דאז פטור בדיעבד כמבואר בסימן ר"ח סי"ז וי"א דאין צריך לברך ברכה אחרונה ובהמ"ז פוטרו בסתמא אף לכתחלה מיהו אין דין זה מצוי בינינו לפי המבואר לקמן בסימן קע"ז דאין אנו מושכין ידינו מן הפת עד בהמ"ז א"כ הוי הכל כבתוך הסעודה ובהמ"ז פוטרו [מ"א] ומיהו באמת לכתחלה טוב יותר שיכוון בעת בהמ"ז לפטור:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית