שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קיג – דיני הכריעות בי"ח ברכות

ובו ט' סעיפים

א אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁשּׁוֹחִין בָּהֶם: בְּאָבוֹת תְּחִלָּה (א) וָסוֹף, וּבְהוֹדָאָה תְּחִלָּה וָסוֹף; וְאִם בָּא (ב) לִשְׁחוֹת בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה, אוֹ בִּתְחִלָּתָהּ, מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁחֶה; אֲבָל בְּאֶמְצָעִיתָן, יָכוֹל לִשְׁחוֹת. 

באר היטב  (א) וסוף. צריך לכוין כשכורע באבות תחלה לאות ראשון של שם הוי"ה ואות ראשון של שם אדנ"י דהיינו יא ובסוף יכוין הד ובמודים יכוין ונ ובסוף יכוין הי. קודם שיתפלל ימשמש בתפלין של ראש ויסגור עיניו ויניח ידיו זו על זו. האר"י ז"ל: (ב) לשחות. ויש מגמגמין לאיסור. מ"א:


ב
 הַנּוֹהֲגִים לִשְׁחוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר כְּשֶׁאוֹמְרִים זָכְרֵנוּ וּמִי כָמוֹךָ, צְרִיכִים לִזְקֹף כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְסוֹף הַבְּרָכָה. הגה: וְאַף עַל גַּב דִּבְאָבוֹת כּוֹרֵעַ בְּסוֹף הַבְּרָכָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִזְקֹף מְעַט בְּסוֹף זָכְרֵנוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה שֶׁחוֹזֵר וְכוֹרֵעַ מִשּׁוּם חִיּוּב (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לפי' הַטּוּר).


ג
 הַכּוֹרֵעַ בִּוְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה, אוֹ בְּוּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים, אוֹ בְּהוֹדָאָה דְּהַלֵּל וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, הֲרֵי זֶה (ג) מְגֻנֶּה. (פי' שֶׁאֵין לִכְרֹעַ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁתִּקְנוּ חֲכָמִים). 

באר היטב  (ג) מגונה. דאין לשחות אלא מה שתקנו ז"ל ומה"ט אין לשחות בירושלים או בבונה ירושלים דלא כמהרי"ל ד"מ. ואפשר שישחה מעט. מ"א. וכל זה הוא דוקא בתפלת י"ח אבל באינו י"ח יכול לכרוע ולהשתחות כרצונו והיינו דוקא במתפלל על עצמו ואתי שפיר בר"ע שאדם מניחו בקרן זוית זו ומצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות ומש"ה אין לשחות בוכל קומה לפניך תשתחוה וכו' דכיון דאינו אומר על עצמו אלא שעל כל העולם אומר ישתחוו לפניו ית'. ט"ז ע"ש:

משנה ברורה

סימן קיג – דיני הכריעות בי"ח ברכות

ובו ט' סעיפים

סעיף א

(א) ובהודאה תחלה וסוף – היינו בתחלת מודים ולבסוף כשמסיים בא"י הטוב שמך:

(ב) שלא ישחה – כדי שלא יבא לעקור תקנת חכמים שלא יאמרו כ"א מחמיר כמו שהוא רוצה וגם דחיישינן ליוהרא שמחזיק עצמו יותר כשר משאר הצבור:

(ג) אבל באמצעיתן וכו' – וכן סתמו הרבה אחרונים דלא כיפה מראה שגמגם לאסור:

(ד) יכול לשחות – שאין לחוש שיבואו לעקור תקנת חכמי' עי"ז כיון שחכמי' לא תקנו כלל לשחות באמצע שום ברכה:

סעיף ב

(ה) בר"ה ויוה"כ כשאומרים וכו' – וכן הנוהגים להתפלל כל התפלה בר"ה ויוה"כ בכריעה צריכים לזקוף בסוף כל ברכה ובתחלת כל ברכה שלא להוסיף על תקנת חכמים שלא תקנו אלא בתחלת אבות והודאה ובסופן:

(ו) זכרנו ומי כמוך וכו' – אין הטעם שוה בהם דבמי כמוך צריכין לזקוף קודם הגמר דבברכת מחיה המתים אין שם שחיה מצד תקנת חכמים ואם יכרע יהיה כמוסיף ובזכרנו יש שם שחיה מצד תקנת חכמים כשאומר בא"י מגן אברהם וכיון שזה שוחה בכל התפלה לא יהיה ניכר תקנת חכמים ולפ"ז יש חילוק בין זקיפה דזכרנו לזקיפה דמי כמוך דבזכרנו צריך לזקוף קודם שיאמר איזה תיבות הסמוכות לברוך אתה כדי שיוכל אח"כ לשחות כשיאמר ברוך אתה אבל בזקיפה דמי כמוך אין צריך לזקוף עד שיאמר ברוך אתה וכן בשאר ברכות שאין בה שחיה בסופן [ט"ז]:

(ז) משום חיוב – כי השחיה ראשונה היתה רשות ועוד טעם שצריך לזקוף כדי לכרוע אח"כ בברוך ולזקוף בשם וכדלקמן:

סעיף ג

(ח) בהודאה דהלל ובהמ"ז – היינו בהודו לד' כי טוב ובהמ"ז בנודה לך או בועל הכל אנו מודים:

(ט) מגונה – דאין לשחות אלא מה שתקנו חכמים ומה"ט אין לשחות בולירושלים או בבונה ירושלים דלא כמהרי"ל [ד"מ] וכתב המ"א ואפשר שישחה מעט. וכ"ז בי"ח אבל שלא בי"ח יכול לכרוע ולהשתחות כרצונו ומשו"ה מצינו בר"ע שאדם מניחו בקרן זוית זו ומוצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות וכתבו הפוסקים דהיה זה לאחר שסיים הי"ח ברכות ומה שאסר השו"ע בכל זה משום דכל הודאות האלו הוא דרך שבח והלול ואין שייך בהן כריעה והשתחויה וכל קומה לפניך תשתחוה כיון דאינו אומר על עצמו אלא שעל כל העולם אומר שישתחוו לפניו ית' ג"כ דרך שבח והלול הוא אבל בואנחנו כורעים ומשתחוים שעל עצמו אומר יכול הוא לכרוע [ט"ז עי"ש עוד]:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית