שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קי – היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש

ובו ח' סעיפים

ב הַפּוֹעֲלִים שֶׁעוֹשִׂין מְלָאכָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר חוּץ מִסְעוּדָתָן, מִתְפַּלְּלִין י"ח, אֲבָל אֵין יוֹרְדִין לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם; וְאִם נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר, מִתְפַּלְּלִין הֲבִינֵנוּ. וְהָאִדָּנָא, אֵין דֶּרֶךְ לְהַקְפִּיד (ד) בְּכָךְ, וּמִסְתָמָא אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי מַשְׂכִּירִין אוֹתָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ י"ח. 

באר היטב  (ד) בכך. וה"ה שילכו לבה"כ להתפלל בעשרה ל"ח. והיכי דנהוג נהוג. מג"א:


ג
 הַהוֹלֵךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, מִתְפַּלֵּל: צָרְכֵי עַמְּךָ מְרֻבִּים וְכו', וְאֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לְג' רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא לְג' אַחֲרוֹנוֹת; וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, וְאִם יָכוֹל לַעֲמֹד עוֹמֵד, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְיִשּׁוּב וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י"ח בְּרָכוֹת וְאִם לֹא חָזַר לְהִתְפַּלֵּל, הָוֵי כְּאִלּוּ שָׁכַח לְהִתְפַּלֵּל לְגַמְרֵי, וְנִתְבָּאֵר לְעֵיל סי' ק"ח, (כֵּן מַשְׁמָע בְּבֵית יוֹסֵף).


ד
 הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, יִתְפַּלֵּל: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ (ה) לְשָׁלוֹם וְכו', וְצָרִיךְ לְאָמְרָהּ בִּלְשׁוֹן (ו) רַבִּים, וְאִם אֶפְשָׁר יַעֲמֹד מִלֵּילֵךְ כְּשֶׁיֹּאמְרֶנָּה, וְאִם הָיָה רוֹכֵב אֵין צָרִיךְ (ז) לִירֵד. 

באר היטב  (ה) לשלום. ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום גמ': (ו) רבים. דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סוף סעיף א' אבל מלת ותתנני לחן יאמר בלשון יחיד ס' הקנה ע"פ הסוד ויעסוק בתורה בדרך אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאטרודי גמ' דתענית וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. ואל יאכל יותר משני רעבון משום חולי מעיים (שם) ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב. עיין תוס' שם: (ז) לירד. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי"ל רוכב כמהלך דמי. ש"ג:

משנה ברורה

סימן קי – היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש

ובו ח' סעיפים

סעיף ב

(ח) מתפללין י"ח – ג"פ בכל יום כשאר כל אדם שאין הבעה"ב מקפיד בעיכובן כיון שאינו נותן להם שכר:

(ט) אבל אין וכו' – שזהו עיכוב גדול ומקפיד:

(י) ואם נותן וכו' – כי אז מקפיד הבעה"ב אם יתעכבו להתפלל כל הי"ח והוו להו לפועלי' כשעת הדחק וכנ"ל:

(יא) הביננו – והיינו דוקא בימות החמה וכנ"ל בסעיף א':

(יב) שיתפללו י"ח – וה"ה כל נוסח התפילה כשאר כל אדם וכתב הלחם חמודות דה"ה שמותרים לילך לבהכ"נ להתפלל בעשרה ועיין במ"א דזה דוקא במקום שאין דרך בעלי בתים להקפיד בכך ומ"מ אין יורדין לפני התיבה כ"כ הפמ"ג ובפר"ח איתא דהאידנא יורדין ג"כ לפני התיבה ונ"ל דאין להחמיר אם עי"ז לא יתאחר הזמן יותר:

סעיף ג

(יג) חיה ולסטים וכו' – ר"ל לפי שאז אינו מיושב דעתו כלל ולכך פטרוהו אז מלהתפלל אפי' תפילת הביננו:

(יד) חוזר ומתפלל – היינו אם לא עבר עדיין זמנה:

(טו) להתפלל לגמרי – ר"ל אף דהתפלל התפילה קצרה כמאן דליתא דמיא לענין עצם מצות תפילה וחייב להשלימה בתפילה הסמוכה וכדלעיל בסימן ק"ח והיינו דוקא אם מה שלא חזר והתפלל היה בשגגה שלא היה יודע שחייב לחזור ולהתפלל או מחמת שכחה או שכלה הזמן בדרך ולא היה יכול להתפלל בבואו לביתו אבל אם במזיד לא התפלל הרי הוא מעוות שאינו יכול לתקן ואם עבר זמן שני תפילות בדרך והוצרך להתפלל תפילה קצרה אין תשלומין לתפלה ראשונה:

סעיף ד

(טז) היוצא לדרך – סעיף זה מיירי אפי' אחר שכבר התפלל שמו"ע:

(יז) לשלום – הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום וכשנפטר מן המת יאמר בשלום ולא לשלום. והטעם ע' סוף ברכות בע"י בהכותב ובמהרש"א:

(יח) וצריך – ובדיעבד יצא אפילו אם אמר כל הנוסח בלשון יחיד:

(יט) לאומרה וכו' – פי' כל הנוסח של תפלת הדרך שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר. ובשם ספר הקנה כתבו דמילת ותנני לחן יאמר בלשון יחיד:

(כ) בלשון רבים – ודוקא בתפילה הקבועה לרבים אבל כשאדם רוצה לבקש איזה בקשה בעד עצמו אין צריך להתפלל בלשון רבים. ויעסוק בתורה בדרך וכבר אמרו המהלך בדרך ומפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאיטרודי. [תענית דף יו"ד] וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. עוד משמע בגמרא דהמהלך בדרך צריך להרעיב עצמו מעט כי השביעה קשה אז למעיים מפני טורח הדרך. ויזהר כל אדם שיהיה לו פת אפילו הולך במקום קרוב ובמקום דשכיח פת כי כמה פעמים שיקרה מקרות ר"ל בדרך ונכון לכל י"ש בעת יציאתו לדרך שיקח עמו הטלית ותפילין שלו אפילו הוא נוסע למקום קרוב ודעתו לחזור היום פן יקרה איזה מקרה ויתבטל ממצוה ובעו"ה יש עוברי דרכים שאין לוקחין עמן אפילו תפילין וסומכין עצמן שבדרך ישאלו מאחרים ועונם גדול כי הרבה פעמים מצוי שעי"ז עוברים מן ק"ש ותפלה כשממתינים עד שיזדמן להם. ועוד שלוקחין תפילין ממה שבא בידם ואין מקפידים אם הקשר של ראש הוא לפי מידתו או לא:

(כא) ואם אפשר – כגון שהחברותא ממתנת:

(כב) יעמוד מלילך – אך אם עיכוב עמידתו יטרידו מותר לומר במהלך או במיושב:

(כג) א"צ לירד – שירידתו ועלייתו טורדתו אלא יעמיד הבהמה מלילך אם אפשר לו שאם ירכוב הרי הוא כמהלך וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית