שולחן ערוך - אורח חיים

סימן יז – מי הם חיבין בציצית
ובו ג' סעיפים

א אַף עַל גַּב דִּכְתִּיב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, סוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית מִפְּנֵי שֶׁנִּתְרַבֶּה מֵאֲשֶׁר תְּכַסֶה בָּהּ, וּקְרָא דְּוּרְאִיתֶם אוֹתוֹ אִיצְטְרִיךְ לְמַעֵט כְּסוּת לַיְלָה ע"ל סִי' י"ח.

ב נָשִׁים (א) וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא: הגה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצִים לְעָטְפוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו הָרְשׁוּת בְּיָדָם, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (תוס' וְהָרֹא"שׁ וְהָרַ"ן פ"ב דְּר"ה וּפ"ק דְּקִדּוּשִׁין) אַךְ מִחְזֵי כְּיוּהֲרָא לָכֵן אֵין לָהֶן לִלְבֹּשׁ צִיצִית הוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹבַת (ב) גַּבְרָא (אָגוּר סי' כ"ז) (פי' אֵינוֹ חַיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּצִיצִית וּלְקַמָּן בְּסִימָן י"ט אָמַר כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת וְלוֹבְשׁוֹ) טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין מִסָפֵק, וְיִתְעַטְּפוּ בְּלֹא בְּרָכָה: (פי' טֻמְטוּם לֹא נוֹדַע אִם הוּא זָכָר אוֹ נְקֵבָה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס יֵשׁ לוֹ זַכְרוּת וְנַקְבוּת) הגה: וּלְפִי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לְבָרֵךְ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (ג) גַּם הֵם יְבָרְכוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ): 

באר היטב  (א) ועבדים. עיין יד אהרן סי' ט"ז: (ב) חובת גברא. פי' שאינו מחויב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולא חובת גברא ותרוייהו לקולא. חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלי' אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית. ולאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עי' סי' י"ט: (ג) גם הם יברכו. ותמה אני דנהי דטומטום יברך מהאי טעמא וגם אנדרוגינוס למ"ד ספיקא הוא. אלא למ"ד בריה בפני עצמה הוא למה יברך שכנה"ג ועיין בלבוש ול"ח. ועיין בספר בני חייא שמפלפל במקום שיש ב' ספיקות להחמיר כדי לברך אם נאמר ספק ברכות להקל:


ג
 קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף, אָבִיו צָרִיךְ לִקַּח לוֹ (ד) צִיצִית לְחַנְּכוֹ: הגה: וְדַוְקָא כְּשֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲטֹף ב' צִיצִית לְפָנָיו וּשְׁנַיִם לְאַחֲרָיו (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ג) וְיוֹדֵעַ לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל): 

באר היטב  (ד) ציצית לחנכו. דוקא פחות מבן י"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול. ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהל' נשואין שנוהגים שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להם אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה. הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית שיורי כנה"ג וע"ש. ועיין בש"ס דקדושין דף ח' וכ"ט. ובב"י סי' ח'. והמ"א סי' ח' סק"ג כתב משמע מגמרא דבחור לא היה מכסה ראשו בטלית וכו' ע"ש ואינו מוכרח דשם לא איירי מטלית של מצוה אלא מסודר דרבנן ע"ש:

משנה ברורה

 

 

 

סעיף א

(א) חייב בציצית — ופשוט דיכול לברך ג"כ עליהן אך שיבדוק אותן מתחלה במשמוש ידיו או יבקש לאחר לבדקם:

(ב) כסות לילה — והסברא נותנת לרבות כסות סומא ולמעט כסות לילה משום דכסות סומא ישנו עכ"פ בראיה אצל אחרים אבל כסות לילה אינו בראיה אצל אחרים:

סעיף ב

(ג) שהזמן גרמא — דהא בלילה לאו זמן ציצית הוא וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מהם אפילו מדרבנן דהוקשה כל התורה לתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך וכמו דפטורות מתפילין דאיתקיש לת"ת דכתיב בה ושננתם לבניך ולא לבנותיך כן פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא ועבדים ילפינן בג"ש לה [לה] מאשה דכל מצוה שהאשה פטורה גם העבד פטור:

(ד) ולברך עליו — דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וציונו כיון שהאנשים נצטוו גם הם יש להם שכר:

(ה) ואינו חובת גברא — בזה מתרץ למה מברכות הנשים על לולב דהוא ג"כ מ"ע שהזמ"ג ותירץ שאני התם שאינו חובת גברא שאפילו איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפות אלא אם מתעטף חייב לעשות בו ציצית משא"כ לולב דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולאו ח"ג ותרוייהו לקולא חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלית אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית לאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עיין סי' י"ט:

(ו) חייבים מספק — דספק תורה לחומרא כן כתב ב"י ומשמע מזה דדבר שחיובו רק מדרבנן כגון טלית שאולה אחר ל' יום וכנ"ל בסימן י"ד או בגד שחיובו רק מטעם ספק כגון בגד שחציו פתוח וחציו סתום וכנ"ל בסימן י' ס"ז רשאין לילך בו בלא ציצית ועיין בפמ"ג שכתב עוד כעין זה ואולי דיש להחמיר בכל זה מפני מראית העין וכדאיתא שם בס"ח:

(ז) בלא ברכה — כיון דעיקר החיוב הוא רק משום ספיקא לענין ברכה שהוא מדרבנן אזלינן בה לקולא. ועיין לקמן בסימן ס"ז במ"ב מה שנכתוב שם אי"ה כמה כללים בשם הפוסקים בזה:

(ח) זכרות ונקבות — והוא ג"כ ספק זכר או נקבה ועיין בארצות החיים שהביא ראיה מכמה מקומות דפסקינן כן להלכה דהוא בגדר ספק ולא כמ"ד דהוא בריה בפני עצמו:

 

סעיף ג

(ט) ליקח לו ציצית — פי' ליקח לו בגד של ד' כנפות ולהטיל בו ציצית כדי לחנכו במצות. ושיעור טליתו כתב בפמ"ג בסי' ט"ז ובדרך החיים שהוא כדי להתעטף בו ראשו ורובו שלו ומשערינן בקטן עצמו שמתעטף בו לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור אז צריך אביו להטיל בו ציצית ולברך עמו ואם אין בו זה השיעור אין מברכין עליו:

(י) לחנכו — כ"ז דוקא כשלא הגיע עדיין לי"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית