שולחן ערוך - אורח חיים

סימן נא – דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח

ובו ט' סעיפים

ט מִזְמוֹר לְתוֹדָה יֵשׁ לְאָמְרוֹ בִּנְגִינָה, שֶׁכָּל הַשִּׁירוֹת עֲתִידוֹת לִבָּטֵל, חוּץ מִמִּזְמוֹר לְתוֹדָה: הגה: וְאֵין אוֹמְרִים מִזְמוֹר לְתוֹדָה בְּשַׁבָּת (ט) וְיוֹם טוֹב (טוּר), אוֹ בִּימֵי פֶּסַח, שֶׁאֵין תּוֹדָה קְרֵבָה בָּהֶם מִשּׁוּם חָמֵץ, וְלֹא (י) בְּעֶרֶב פֶּסַח וע"ל סי' תכ"ט וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וע"ל סי' תר"ד וְכֵן נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ (מִנְהָגִים):

 באר היטב  (ט) ויום טוב. לפי שאין תודה קריבה בהם. ויש מקומות שאומרים מזמור לתודה בר"ה וי"ה משום דכתיב בו הריעו לה' כל הארץ. כנה"ג: (י) בע"פ. שמא לא יוכלו לאוכלו ויצטרכו לשרפו ומה"ט א"א אותו בעי"כ ובשיורי כה"ג כתב ומנהגינו לאומרו בע"פ ובח"ה דפסח ע"ש ובהגמ"נ כתב שא"א אותו בעט"ב ולא בט"ב וכ' רש"ל בתשובות סי' ס"ד דטעות גדול הוא דהרי בזמן המקדש היה י"ט בט"ב והיה מקריבין תודה. כתב בשיורי כנה"ג בקצת מקומות נוהגין כשאומרים מזמור שיר ליום השבת ביום טוב מדלגין מזמור שיר ליום השבת ומתחילין טוב להודות לה' כמ"ש הב"י בשם א"ח אבל אין חוששין לזה ואין לשנות דגם י"ט נקרא שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וכ"כ הל"ח דגם ביום טוב אומרים הפסוק מזמור שיר ליום השבת וכ"כ הפר"ח:
 
סימן נב – דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח

ובו סעיף אחד
א
 
אִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר בְּסוֹף פְּסוּקֵי (א) דְּזִמְרָה, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, וְאַחַר כָּךְ תְּהִלָּה לְדָוִד עַד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ, וְאַחַר כָּךְ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם עַד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ הַלְלוּיָהּ, וְאַחַר כָּךְ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ עַד כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ: הגה: וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת יוֹתֵר יֹאמַר הוֹדוּ לַה' (ב) קִרְאוּ עַד וְהוּא רַחוּם, וִידַלֵּג עַד וְהוּא רַחוּם שֶׁקֹּדֶם אַשְׁרֵי, כִּי בֵּינְתַיִם אֵינָן רַק פְּסוּקִים (ג) מְלֻקָּטִים (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ז' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה) וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּבַּח, וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵר וּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְיִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר. וְאִם אֵין שְׁהוּת כָּל כָּךְ, יְדַלֵּג גַּם מִזְמוֹר הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם: הגה: אִם עוֹד אֵין שְׁהוּת, לֹא יֹאמַר, רַק בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּתְהִלָּה לְדָוִד וְיִשְׁתַּבַּח (הָרֹא"שׁ וְהר"י פ' אֵין עוֹמְדִין) וְאִם כְּבַר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר יוֹצֵר, וְאֵין שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג, (ד) יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר, וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֹא שֶׁל (ה) אַחֲרֵיהֶם: הגה: וּמִכָּל מָקוֹם יֹאמַר כָּל (ו) הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּחֻיָּב לְבָרֵךְ בַּבֹּקֶר (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי"א) כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' מ"ו וּמ"ז:

 באר היטב  (א) דזמרה. המגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבה"כ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות סידור האר"י והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבא לבה"כ אבל בתשובת חכם צבי סי' ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזוהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הציבור אבל אם איחר לבא לבה"כ ובא כשהציבור מתפלל כולי עלמא מודו דידלג כדי להתפלל עם הציבור ע"ש וכ"פ הפר"ח בסי' נו"ן ע"ש: (ב) קראו. נקוט כלל זה בידך דכל הללויה הם קודמין להודו לה' קראו דהיינו אם אין שהות להתפלל הללויה והודו לה' קראו תדחה הודו לה' קראו מפני הללויה דעיקר פסוקי דזמרה הם מתהלה לדוד עד כהתי"ה. ויברך דוד גם כן קודם להודו לה' קראו אבל לא קודם הללויה. עמ"א: (ג) מלוקטים. ובספר ל"ח פרק אין עומדין האריך בזה והעלה דאם יש שהות יאמר גם מזמור לתודה ע"ש: (ד) וברכותיה. ואם בא סמוך לק"ש אם יוכל להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הציבור יעשה דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הציבור. הגהות י"נ מ"א: (ה) אחריהם. דהיינו ברוך שאמר וישתבח: (ו) הברכות. לאחר התפלה כתב הפר"ח ומסתברא לי דכל הברכות יוכל לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות וכו' שכבר יצא בברכת מחיה המתים כמש"ל סימן מ"ו ס"ק א':
 
סימן נג – דין מי הראוי לירד לפני התבה

ובו כו סעיפים
א
 
אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר יִשְׁתַּבַּח (א) מְעֻמָּד.

 באר היטב  (א) מעומד. משמע דיחיד א"צ לעמוד. וה"ה בשבת שהחזן מנגן בא"י א"צ היחיד לעמוד כשאומר ישתבח ב"ח. אבל בס"ס נ"א משמע דצריך לעמוד. עט"ז: כל הט"ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימה אחת של"ה מ"א. ואינם אלא י"ג שבחים יד אהרן ועיין בספר משנת חסידים דף ס"ה ע"א וכן הוא בכוונות:

משנה ברורה

סימן נא – דיני תפלה מן ברוך שאמר עד ישתבח

ובו ט' סעיפים

סעיף ט

(כא) בשבת ויו"ט — שאין תודה קריבה אז. יש מקומות שאומרים מזמור לתודה בר"ה ויוה"כ משום דכתיב בו הריעו לד' כל הארץ. ובמדינותינו אין המנהג לאומרו [פמ"ג]:

(כב) משום חמץ — כי עם התודה היו צריכין להביא עשרה לחמי חמץ גם בע"פ לא היו יכולין להביא תודה שמא לא יוכלו לאכלו עד זמן איסור חמץ ויצטרכו לשרפו ואסור לגרום לקדשים שיבואו לידי שריפה ומטעם זה ג"כ לא בעיו"כ מפני שממעט זמן אכילתם ומביאם לידי פסול. ומטעם זה ג"כ הנוהג לומר בכל יום פרשת קרבנות השייכים ליחיד לא יאמר בעיוה"כ דאין מביאין אותם בעיוה"כ כמו תודה זולת פרשת עולה יכול לומר [פמ"ג בשם תבו"ש] ואומרים מזמור לתודה גם בעט"ב ובט"ב [אחרונים]. אין לדלג ביו"ט הפסוק מזמור שיר ליום השבת דגם יו"ט נקרא שבת [בה"ט]:

 
סימן נב – דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח

ובו סעיף אחד

סעיף א

(א) אם בא – אבל לכתחלה ראוי לבוא לבהכ"נ בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג כי כתבו הספרים שהמגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבהכ"נ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם אחרו לבוא לבהכ"נ אבל בתשובת חכם צבי סימן ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הצבור אבל אם איחר לבוא לבהכ"נ ובא כשהצבור מתפללין כו"ע מודו דידלג כדי להתפלל בצבור וכ"פ הפר"ח בסימן נו"ן ואפילו מי שאינו רגיל להתפלל עם הצבור בתמידות שאינו משכים כ"כ מ"מ אם אירע לו איזה פעם שבא לבהכ"נ ומצא להצבור בסוף פסוקי דזמרה יעשה כמו שכתב בשו"ע דעכ"פ יש לו לזכות בפעם זה להתפלל עם הצבור ועיין בשע"ת דדוקא אם יוכל לומר עכ"פ ב"ש ואשרי וישתבח ועיין מה שכתבנו לקמן בשם המשכנות יעקב:

(ב) בסוף פסוקי דזמרה – ר"ל אחר שיניח התפילין על ראשו יהיו עומדים הצבור בסוף פסוקי דזמרה ועיין בח"א שכתב דאם נתאחר לבוא יראה עכ"פ לומר קודם שיתחיל להתפלל ברכת ענט"י ואלהי נשמה וברכת התורה [דאל"ה דעת הפר"ח באלהי נשמה שלא יאמר אחר התפלה כי יצא בברכת מחיה המתים ועיין בסוף הסימן מה שכתבנו בזה ובבה"ת יש דיעות בזה בסימן מ"ז ס"ח אם לא למד מיד אחר התפלה עי"ש ונטילת ידים לא ניתקן רק קודם התפלה]:

(ג) אומר וכו' – כדי שיהיה יוכל להתפלל עם הצבור כי התפלה עם הצבור רצויה ומקובלת לפני הקב"ה:

(ד) יותר – ר"ל יותר מכדי שיעור האמירה מתהלה לדוד וכל הללויות עד כל הנשמה תהלל יה דהם קודמים מדינא לאמירת הודו שהם הם עיקר פסוקי דזמרה [מ"א והגר"א] וכתב המ"א עוד דאמירת ויברך דויד עד לשם תפארתך ג"כ קודם להודו לד' קראו אבל לא קודם הללויה:

(ה) עד והוא רחום – כתב הח"א בשבת ידלג המזמורים שמוסיפין בשבת מן למנצח עד יהי כבוד ויאמר כמו בחול כי הם תדירים ואם יש שהות יותר יאמר למנצח ולדוד בשנותו ותפלה למשה והם קודמים לשאר מזמורים [כדאיתא בזוהר] עוד כתב דבשבת מחוייב לומר נשמת והיא נקראת [בפסחים קי"ח] ברכת השיר ומוטב שידלג מזמורים ואם אין לו שהות כלל יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד ונשמת וישתבח עי"ש:

(ו) יקרא קריאת שמע – ובתשובת משכנות יעקב האריך בזה והוכיח דברכת ב"ש וישתבח תקנה קדומה היא מימי התנאים וע"כ מוטב להתפלל ביחידי משידלג לגמרי ברכת ב"ש וישתבח. אך אם לא יצטרך לדלג לגמרי שיוכל לאמר ב"ש ואשרי וישתבח בעת שהחזן מאריך המלות מיוצר והלאה לכו"ע יעשה כן דעיקר קפידא הוא שיתפלל תפילת י"ח עם הצבור בלחש אך פשוט דכ"ז הוא בתנאי דעי"ז לא יחסר מצות קריאת שמע כדין המבואר לקמן בסימן ס"א דלא דחינן מלקיים המצוה כתקונה בשביל תפלה בצבור:

(ז) ויתפלל עמהם – אבל אם לא יגיע לתפלת צבור ש"ע אפילו אם יתחיל ביוצר אור לא יתחיל כלל לכו"ע רק יתפלל כסדר בלא הצבור ולא יתפלל הש"ע לבד עם הצבור דסמיכת גאולה לתפלה בשחרית עדיף מתפלה בצבור [ב"י וד"מ בסי' רל"ו]:

(ח) אחריהם – דהיינו ב"ש וישתבח כי לא נתקנו לרוב הפוסקים כ"א קודם התפלה:

(ט) ומכל מקום יאמר – ר"ל שמחוייב לאמרם אחר התפלה אם לא אמרן קודם התפלה. ועיין לעיל בסימן מ"ז ס"ח לענין ברכת התורה ובמ"ב שם בסקי"ז מה שכתבנו בשם א"ר ועיין בפרי חדש שכתב דגם ברכת אלהי נשמה לא יאמר אחר התפלה שכבר יצא בברכת מחיה מתים ועיין בפמ"ג שכתב דמדברי הרמ"א לא משמע כן וכן בספר מאמר מרדכי חולק עליו וכן בשע"ת בסי' ו' כתב דמסתבר דלא יצא וכן משמע מביאור הגר"א בסימן זה ועיין בבה"ל. ומ"מ יותר טוב לכתחלה לצאת אליבא דכו"ע דהיינו שאם התחיל כבר להתפלל ושכח מקודם ברכת אלקי נשמה יכוין בפירוש בברכת ונאמן אתה שאינו רוצה לפטור בזה ברכת אלקי נשמה ואז לכו"ע יברכנה אחר התפלה דנהי דברכות א"צ כונה לצאת מ"מ היכא דמכוין בפירוש שלא לצאת שפיר דמי עי"ש עוד [פמ"ג] ועיין בבה"ל שכתבנו דאם שכח ברכת התורה והתחיל ברכת ק"ש יכוין בפירוש בברכת אהבה רבה לפטור ברכת התורה ויראה ללמוד תיכף לאחר התפלה ויצא בזה אליבא דכו"ע:

(י) כל הברכות – ועיין בספר מאמר מרדכי ובספר נהר שלום דזמן כל הברכות הוא כל היום בדיעבד וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א ז"ל והוסיף שם עוד יותר דאפילו בלילה עד שעת השינה הוא חיובן אם שכח לאומרן קודם ונ"ל דאם חוטפתו שינה לכו"ע לא יכול תו לברך ברכת המעביר שינה [דוגמת בהמ"ז בסימן קפ"ד ס"ה עי"ש] ומ"מ לכתחלה צריך ליזהר שלא לאחר הברכות יותר מד' שעות על היום אך בדיעבד עכ"פ יכול לברך אותם עד חצות כי כן מוכח מהרבה אחרונים שלא הפסיד הברכות אחר ד' שעות והמקיל לסמוך בדיעבד על הגדולים הנ"ל ולברך אותם אחר חצות אין למחות בידו ועיין בבה"ל:

סימן נג – דין מי הראוי לירד לפני התבה

ובו כו סעיפים

סעיף א

(א) שליח צבור – כדי שיסמוך לו הקדיש מיד ולא יצטרך להפסיק ביניהן בהעמידה לפני התיבה אבל בסימן נ"א ס"ו בהג"ה משמע דאפילו מי שמתפלל ביחידי צריך ג"כ לעמוד באמירת ישתבח ועיין באליהו רבא שתירץ דהתם ממנהגא והכא מדינא וכן כתב הגר"א וכן כתב בעט"ז דנוהגים אנשי מעשה לעמוד כשאומרים ישתבח בין בשבת בין בחול ואפילו ביחידי. כל הט"ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה עד מעתה יזהר מאד שלא להפסיק ביניהן והמפסיק עונשו גדול אבל א"צ שיהיה בנשימה אחת [ח"א בשם הגר"א וכן כתב הגרי"ע וכן משמע בזוהר תרומה דלא כשל"ה]:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית