שולחן ערוך - אורח חיים

סימן רב – דיני ברכת פרות האילן

ובו י"ח סעיפים

טז עַל פִּלְפֵּל וְזַנְגְּבִיל יְבֵשִׁים וְעַל הקלאוו שֶׁל גירופלי ר"ל נעגלי"ךְ וְכָל כַּיּוֹצֵא (בָּזֶה) שֶׁאֵין דֶּרֶךְ (כה) לְאָכְלָם אֶלָּא עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבוֹת, אֵין מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם כְּלוּם. 

באר היטב  (כה) כלום. וה"ה גלגי"ן וציטוו"א. מהר"ם מ"א:


יז
 עַל אֱגוֹז (כו) מושקא"ט, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; עַל קניל"ה ר"ל צימרינ"ד, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. 

באר היטב  (כו) מושקא"ט. שקורין מושק"ט נו"ס דפרי גמור הוא ורגילין לאוכלו ביובש ול"ד לדסעיף י"ד ומי שיש לו שלשול ונותן המושקא"ט לתוך השכר כדי שיעצור דמי לשמן זית כמ"ש סעיף ד'. ומיהו נ"ל דבשותה לצמאו אע"פ שנותן ג"כ מושק"אט לתוכו לרפואה מ"מ מברך על השכר וה"ה גבי שמן מ"א. (ובס' אליהו רבה פוסק דאף בשותה רק לרפואה מברך על השכר ופוטרו דמיעוט הוא נגד השכר ול"ד לשמן דלעיל):


יח
 עַל פִּלְפֵּל וְזַנְגְּבִיל כְּשֶׁהֵם (כז) רְטֻבִּים, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. הגה: כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹדֵעַ בָּהֶם שֶׁהֵם עִקַּר הַפְּרִי, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ; וְשֶׁאֵינָן עִקַּר הַפְּרִי, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְאִם הוּא (כח) מְסֻפָּק בּוֹ אִם הוּא עִקַּר הַפְּרִי אוֹ לֹא, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הוּא, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל (טוּר). 

באר היטב  (כז) רטובים בפה"א. ועץ שקורין לאקרי"ץ בפה"א. עטרת זקנים בשם ס"ח ע"ש: (כח) מסופק. היינו אחר שלמד אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ש"ס מ"א:

משנה ברורה

סימן רב – דיני ברכת פרות האילן

ובו י"ח סעיפים

סעיף טז

(עז) וזנגביל – הוא מה שקורין (אינגבער):

(עח) וכל כיוצא – כגון גלגי"ן וציטוו"א:

(עט) שאין דרך וכו' – פי' והוא אכלן לבדן לפיכך אין מברך עליהם כלום שאין הנאה באכילתן כשהם יבשים ואם אכלן עם צוקער וכדומה מברך בורא פה"א [פמ"ג]:

סעיף יז

(פ) בפה"ע – דפרי הוא ורגילין ג"כ לאכלו ביובש. ומי שיש לו שלשול ונותן לתוך השכר מושקא"ט כדי שיעצור אם אינו צמא ואינו שותה אלא לרפואה המושקא"ט עיקר והשכר טפל ומברך בפה"ע כמו גבי שמן לעיל בס"ד ואם הוא תאב לשתות השכר גם בלא רפואה אע"פ שנותן לתוכו המושקא"ט לרפואה השכר עיקר ומברך שהכל ופוטר את המושקא"ט וה"ה גבי שמן לעיל כשהוא תאב לשתות מי אניגרון והשכר אע"פ שנותן לתוכו השמן לרפואה מברך על השכר לבד אם הם הרוב:

(פא) בפה"א – כי הוא גדל על הארץ כמו קנים ורגילין ג"כ לאוכלו ביובש:

סעיף יח

(פב) רטובים וכו' – דזנגביל לאו פירא הוא אלא שרשים מן העץ תחת הקרקע ופלפלין אע"ג דגדילין על אילן כיון דאין נוטעין אלא ע"ד שיתייבשו ויאכלו רובן שחוקין בתערובת כתבלין ואין נאכלין לבדן אלא לפעמים קרוב הדבר שיברכו ע"ז שהכל כמו קורא בריש סימן ר"ד אלא לפי שמעט מהן נאכלין ברטיבותן אדעתא דהכי נמי נטעי קצת לכן מברכין עליהן בפה"א:

(פג) ושאינן עיקר הפרי וכו' – כנ"ל בס"ו ועיין לקמן בריש סימן ר"ו במ"ב:

(פד) ואם הוא מסופק – היינו אחר שלמד ואינו יכול לברר אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות [גמרא]:

(פה) בפה"א – שאף אם הוא פה"ע יצא בדיעבד בברכת פה"א כדלקמן בסי' ר"ו:

(פו) מה הוא – היינו שמא הוא מין שברכתו שהכל:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית