שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קעט – איזה דברים קרויין הסח הדעת בסעדה שצריך לחזר ולברך

ובו ו' סעיפים

ד כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ וְיֵשׁ שָׁם חֲבוּרוֹת הַרְבֵּה שֶׁאוֹכְלִים וְכָל אֶחָד מוֹשִׁיט לוֹ כּוֹס, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, כִּי בְּכָל פַּעַם הוּא (ו) נִמְלָךְ. 

באר היטב  (ו) נמלך. ע"ל סי' קע"ד ס"ה מ"ש בשם הט"ז:


ה
 הַקְּרוּאִים בְּבֵית בַּעַל הַבַּיִת לֶאֱכֹל מִינֵי פֵּרוֹת, וּמְבִיאִין לָהֶם בָּזֶה אַחַר זֶה, אֵינָם צְרִיכִים לְבָרֵךְ אֶלָּא עַל (ז) הָרִאשׁוֹן. 

באר היטב  (ז) הראשון. דאתכא דבע"ה סומכין שיודעים שיתנו להם כל צרכן משא"כ בשמש ס"ס קס"ט שנמלך הוא בכל פעם. וט"ז חולק וכתב דצריך לברך על כל מין ומין שנותנין לו. ע"ש שכ' דדברי הרב כאן תמוהים מאד והיד אהרן הרבה להקשות על הט"ז והעלה ומקיים כפסק הש"ע ע"ש:


ו
 אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל מֶלַח, שָׁתָה כָּל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה מַיִם, בַּיּוֹם יִדְאַג מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה, וּבַלַּיְלָה מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה וּמִפְּנֵי אַסְכָּרָה (פי' חֹלִי חוֹנֵק); וְהָאוֹכֵל מֶלַח אַחַר אֲכִילָתוֹ לֹא יֹאכַל בְּגוּדָל (גּוּדָל הוּא הַאֶצְבַּע הַגַּס, אֶצְבַּע הוּא קָרוֹב לַגַּס, אַמָּה הָאָרֹךְ, קְמִיצָה הוּא הַסָמוּךְ לַקָטָן, זֶרֶת הוּא הַקָטָן), דְּקָשֶׁה לִקְבֹּר בָּנִים; וְלֹא בַּזֶּרֶת, דְּקָשֶׁה לַעֲנִיּוּת; וְלֹא בָּאֶצְבַּע, דְּקָשֶׁה לש"ד, אֶלָּא בָּאַמָּה וּבַקְּמִיצָה וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ק"ע לָמָּה אֵין אָנוּ נוֹהֲגִין בַּאֲכִילַת מֶלַח וּשְׁתִיַּת מַיִם.

משנה ברורה

סיסימן קעט – איזה דברים קרויין הסח הדעת בסעדה שצריך לחזר ולברך

ובו ו' סעיפים

סעיף ד

(יד) כשאדם נכנס וכו' – היינו שלא קראוהו להיות נקבע עמהם לשתות ככל המסובין:

(טו) הרבה – וה"ה בחבורה אחת כשכל אחד מושיט לו כוס דעל כל כוס וכוס הוי נמלך וכדלקמיה:

(טז) נמלך – דאינו יודע אם יושיטו לו כוס אחר ואפילו אם הושיטו לו כוס אחר בשעה דעדיין לא גמר לשתות כוס הראשון נמי דינא הכי דצריך לחזור ולברך עליו בפני עצמו כיון שבשעה שבירך לא היה דעתו ע"ז שלא היה יודע שיושיטו לו עוד. וכ"ז דוקא בסתמא אבל אם בשעת ברכתו היה דעתו שתעלה הברכה על כל מה שיתנו לו א"צ לברך על כל כוס אף שלא היה יודע אז אם יתנו לו מ"מ מהני דעתו לזה ובמקום שהמנהג שמושיטין כוסות הרבה למי שנכנס במסיבת הקבועים לשתיה אז אפילו בירך בסתמא על כוס אחד אמרינן דדעתו היה על כל מה שיתנו לו וא"צ שוב לברך על כל כוס וכוס. ומ"מ טוב יותר שיכוין בשעת ברכה על כל מה שיתנו לו:

סעיף ה

(יז) הקרואים וכו' – דכיון שהם קרואים אף כשמברכין תחלה בסתמא ג"כ דעתם על כל מה שיביאו לפניהם שיודעים דדרך בעה"ב להביא הרבה מינים זה אחר זה. [ולא דמי לס"ד הנ"ל וכן לשמש בסימן קס"ט ששם אינם יודעים שיתנו לו עוד ובודאי מסתמא לא ברכו אלא על מה שלפניהם לבד] ואף אם הסיחו דעתם אח"כ שסברו שלא יביא להם עוד ג"כ אין זה היסח הדעת גמור כיון דתלוים בדעת בעה"ב וכנ"ל בס"ב ולכן אם הביא להם בעה"ב אח"כ א"צ לחזור ולברך:

סעיף ו

(יח) למה אין אנו נוהגים – היינו משום דכל האכילות שלנו מעורב מתחלה במלח וכן כל המשקה שלנו כשכר ומי דבש וכדומה מעורב במים ע"כ אין להקפיד ע"ז מיהו בלא"ה אין להקפיד בזמנינו דהאידנא נשתנו הטבעים [מ"א]:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית