שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קנד – דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת

ובו ט"ו סעיפים

ב הַשּׂוֹכְרִים בַּיִת וּמִתְפַּלְּלִין בּוֹ, אֵין לוֹ דִּין בֵּית הַכְּנֶסֶת.

ג
 תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה, כְּגוֹן: תִּיק שֶׁל סְפָרִים וּמְזוּזוֹת, וּרְצוּעוֹת תְּפִלִּין, וְאַרְגָּז שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ (ב) סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ חֻמָּשׁ וְכִסֵא שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו סֵפֶר תּוֹרָה, (ג) וּוִילוֹן שֶׁתּוֹלִין לִפְנֵי הַהֵיכָל, יֵשׁ בָּהֶן (ד) קְדֻשָּׁה וְצָרִיךְ לְגָנְזָן. הגה: וְדַוְקָא הַדָּבָר שֶׁמְּנִיחִין בָּהֶן דְּבַר הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ לִפְעָמִים, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית לְכָבוֹד כְּגוֹן הַמִּכְסֶה שֶׁעַל הַקְּרָשִׁים שֶׁל הַסְּפָרִים, אֲבָל אוֹתוֹ מִכְסֶה שֶׁהוּא לִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִכְסֶה שֶׁעַל הַקְּרָשִׁים, לֹא מִקְרֵי תַּשְׁמִישׁ, דְּהָוֵי תַּשְׁמִישׁ דְּתַשְׁמִישׁ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אָסוּר לְכַבֵּס מִטְפָּחוֹת שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה בְּמֵי רַגְלַיִם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד (ר' יְרוּחָם נ"ב ח"ד וְרַ"ן מָרְדְּכַי פ"ק דמ"ק) (ה) (ו). 

באר היטב  (ב) הקודש. הגה זו צ"ל בסעיף ג: (ג) בחומה. וה"ה הבנוי בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא. מ"א: (ד) ס"ת. בלא מטפחת דאל"כ יש לו דין בה"כ: (ה) ווילון. ולדידן הוי תשמיש דתשמיש. עיין ס"ו בהג"ה: (ו) קדושה. והוא הדין מקק ספרים ומקק מטפחותיהן. גמרא:


ד
 (ז) מִטְפְּחוֹת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלוּ, יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּכְרִיכִין לְמֵת מִצְוָה וְזוֹ הִיא גְּנִיזָתָן. 

באר היטב  (ז) מטפחות. אסור לעשות מטפחות משעטנז והפרוכת מותר עש"ת ב"ש:

משנה ברורה

סימן קנד – דיני תשמיש קדושה ונרות בית הכנסת

ובו ט"ו סעיפים

סעיף ב

(ד) השוכרים בית:    לזמן קבוע לחודש או לשנה והטעם דכיון דבכלות זמן השכירות יש ביד הבעה"ב שלא להשכיר להם עוד א"כ אינו אלא עראי ואין בו קדושה [זה הטעם מוכח מלבוש ובע"ת לא משמע כן ועיין בה"ל]:

(ה) ומתפללים בו:    דוקא אם הוא להתפלל לבד אבל אם הוא ביהמ"ד יש בו קדושה [ש"ת בשם תשוב' כנה"ג ואיני יודע טעמו ואולי דכיון שהוא נעשה קבע גמור להתפלל וללמוד בו כדרך ביהמ"ד לא מקרי עראי]:

סעיף ג

(ו) תשמישי קדושה וכו':    והיינו דאף דבתשמישי מצוה קי"ל בסימן כ"א דלאחר שעבר מצותן מותר לזורקן בתשמישי קדושה אינו כן אלא אף לאחר שנתבלו ואין ראויין עוד לתשמישן מ"מ יש בהן קדושה וצריך לגנזן וגם אסור להשתמש בהן שום תשמיש ודוקא תשמיש קדושה עצמה אבל דבר המשמש להתשמיש קדושה והוא הנקרא תשמיש דתשמיש אין בו קדושה ומותר להשתמש בהן אף בעודן קיימין [פמ"ג]:

(ז) תיק של ספרים:    היינו תורה נביאים וכתובים שהם קדושה והתיק הוי תשמיש לקדושה וה"ה לשאר ספרי קודש ומש"כ ורצועות תפילין ה"ה לתיק שלהן וכל זה בין בשל יד ובין בשל ראש:

(ח) וארגז וכו':    מיירי שהוכן לכך ואפילו אם עדיין לא נתן בו רק פעם אחד או שלא הוכן מתחלה לכך אך שרגיל ליתן שם בקביעות ג"כ נתקדש עי"ז וכנ"ל בסימן מ"ב במ"ב סק"ט וכ"ד עי"ש:

(ט) שנותנין בו ס"ת:    קמ"ל דלא נימא דלשמירה בעלמא עביד ולא לכבוד ואין על הארגז שם תשמישי קדושה [גמרא]. ואותן תיבות המיוחדות לשום שם ספרים שלנו שהספרים מכוסים בנייר ובעור או בקרשים מקרי התיבה תשמיש דתשמיש [ספר שיורי ברכה בשם תשובת ר"י בן הרא"ש] ואף דבארגז שנותנין בו ס"ת קי"ל דאפילו הס"ת מונחת בתיק אפ"ה הוי הארגז תשמישי קדושה כמבואר בי"ד סימן רפ"ב סי"ב אפשר דארגז שאני שעשוי לכבוד הס"ת כדאיתא בגמרא משא"כ באלו התיבות שעשוי רק לשמירה בעלמא:

(י) וכסא וכו':    הוא השלחן שעומד על הבימה ואף דעליו מונח מטפחת ועל המטפחת מונח הס"ת א"כ השלחן אינו אלא תשמיש לתשמיש אפ"ה דין תשמיש קדושה יש לו משום דלפעמים נותנין עליו הס"ת בלא מטפחת [גמרא]:

(יא) ווילון שתולין:    הוא הפרוכת והיינו למנהג התלמוד שהיו לפעמים מניחין ס"ת עליה או שהיו מכסין בה הס"ת [ונראה שהיה זה דבר מצוי בזמנם דאל"כ הו"ל תשמיש אקראי בעלמא ואין ע"ז שם תשמיש קדושה] אבל האידנא דלא נהגינן הכי הו"ל רק תשמיש דתשמיש וזהו שהגיה הרמ"א לקמן בס"ו בהג"ה [אחרונים]:

(יב) יש בהן קדושה:    וה"ה מקק ספרים ומקק מטפחותיהן והיינו רקב של הספרים והמטפחת שנעשה על ידי התולעת האוכלתן [שבת צ' עמוד א']:

(יג) וצריך לגנזן:    היינו אחר שנתבלו ואין עומדין לתשמישן עוד אפ"ה יש בהן קדושה ואסור להשתמש בהן או לזורקן וע"כ יגנזם במקום המשומר משא"כ תשמיש דתשמיש אפילו בעודן קיימין מותר ליהנות בהן וכנ"ל:

(יד) ודוקא הדבר וכו':    זה הכלל כל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק אע"פ שאין כ"כ לכבוד רק קצת שמירה כמו ארגז וכו' (לאפוקי ארון בחומה שהוא רק לשמירה בעלמא) ולכבוד אע"פ שאין נוגע כך כמו טסי כסף ומכסה על הקרשים הואיל ומונח על הקדושה אע"פ שיש הפסק תשמישי קדושה הוה משא"כ פרוכת שלנו בסעיף ו' אע"ג דדבר יקר וכבוד הוא מ"מ הוי כמחיצה ואין מונח כלל על הקדושה [פמ"ג] ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הגר"א בזה:

(טו) המכסה שעל הקרשים:    שדרכן היה לעשות לספרים תיק של קרשים ועליהן היו מכסין במכסה לנוי ולכבוד והואיל שהיא עשויה לכבוד הקדושה לכן נחשבת לתשמישי קדושה אף שאינה נוגעת בקדושה עצמה:

(טז) הבנוי בחומה:    היינו שיש חלל בחומה כמין ארון וה"ה אם נעשה כן בכותל של עץ דבכל זה הוי כחדר בעלמא כיון שלא נעשה לכבוד רק לשמירה ואם עושין ארון עץ תוך חלל החומה אותו הארון תשמיש קדושה הוה וכן כששוטחים חתיכת בגד בתוך החומה שלא יתקלקלו הספרים יש על אותו הבגד שם תשמישי קדושה [פמ"ג]:

(יז) מתקלקלים:    א"כ לא היה ראוי מעיקרא ולא חלה עליו שם קדושה דלא מקרי תשמיש דידיה אלא מזיק דידיה ובאופן זה אפילו עשוי לנוי כיון שהוא מתקלקל אין עליו שם תשמיש קדושה:

(יח) דמותר ליטלן משם:    ר"ל דיטול הס"ת ומותר לסתור אותו המקום ולא הוי כשאר תשמישי קדושה דאין לקלקלן וכנ"ל בסוף סימן קנ"ב עיין שם:

(יט) מטפחת של ס"ת:    וה"ה לכל תשמישי קדושה:

(כ) במי רגלים:    וה"ה בכל דבר המסריח כמו מי משרה של פשתן וכיו"ב:

סעיף ד

(כא) למת מצוה:    שצרכיו מוטלין על צרכי צבור [מאירי]:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית