שולחן ערוך - אורח חיים

סימן רח – דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן

ובו י"ח סעיפים

ד אָכַל (ו) דָּגָן חַי אוֹ עָשׂוּי קְלָיוֹת אוֹ שָׁלוּק וְהַגַּרְעִינִין שְׁלֵמִים, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וּלְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת. הגה: וְהָא דִּמְבָרֵךְ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה הַיְנוּ בְּאוֹכֵל חִטִּין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, דִּרְאוּיִין לֵאָכֵל כָּךְ, אֲבָל הָאוֹכֵל שְׂעוֹרִים שְׁלֵמִים אֲפִלּוּ קְלוּיִן בָּאֵשׁ, אֵינָן רְאוּיִן לֵאָכֵל רַק עַל יְדֵי הַדַּחַק וְאֵין מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם רַק שֶׁהַכֹּל (כָּל בּוֹ וְכֵן מַשְׁמָע מִדִּבְרֵי רַשְׁבָּ"א שֶׁמַּה שֶּׁהִשְׁוָה חִטִּין לִשְׂעוֹרִין, לִבְרָכָה אַחֲרוֹנָה מַשְׁמָע וְלֹא לְרִאשׁוֹנָה); וְהַתּוֹסְפוֹת נִסְתַּפְּקוּ אִם יְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וּלְכָךְ כָּתְבוּ שֶׁנָּכוֹן שֶׁלֹּא לְאָכְלוֹ אֶלָּא (ז) בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה וְיִפְטְרֶנּוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. 

באר היטב  (ו) דגן. כל ה' מינים בכלל: (ז) בתוך הסעודה. לכן יש ליזהר שלא לאכול חיטים או שעורין וכן גרי"ץ שלמים מבושלים אלא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה. ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ"ר. וכ"כ הכנה"ג ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' ט"ז. והיינו דוקא כשלא נדבקו ע"י בישול אבל אם נדבקו ע"י בישול או כתושים ברחיים מברך במ"מ ודוקא שנתמעכו יפה עיין מ"א. אם עושין תבשיל משבולת שועל שקורין גנצ"י גרי"ץ ונותנים בהם מים הרבה שאין ראוים רק לשורפו שקורין זופ"א אין המים בטלים לגבי הגרעין וצריך לברך על הגרעין בפה"א ועל המים בפני עצמו שהכל דהא עיקרן על שם המים ומ"מ אין הגרעינים בטלים ברוטב דה' מינים חשיבי מ"א. ועי' בס' אבן העוזר דהוכיח מן ש"ס דעל כוסס שעורין שלימים חיים דאין לברך עליהם כלל כפסק הרד"א הביאו ב"י. וגם בדין התבשיל משבולת שועל חולק עליו:


ה
 קֶמַח, אֲפִלּוּ שֶׁל חִטִּים, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל, וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת; לָא שְׁנָא נִטְחַן דַּק דַּק; לָא שְׁנָא נִטְחַן קְצָת וַעֲדַיִן יֵשׁ בּוֹ טַעַם שֶׁל חִטִּים; לָא שְׁנָא קֶמַח שֶׁל קְלָיוֹת.


ו
 קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן שֶׁשְּׁלָקוֹ (פי' בִּשְּׁלוֹ הַרְבֵּה) וְעֵרְבוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין, אִם הָיָה עָבֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי (ח) לַאֲכִילָה וּלְלָעֳסוֹ (פִּי' לִטְחֹן אוֹתוֹ בַּפֶּה), מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה; וְאִם הָיָה רַךְ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִשְׁתִיָּה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל וְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת. 

באר היטב  (ח) לאכילה וללועסו. משמע דאם אינו ראוי ללועסו אפי' הוא עב מברך שהכל והדר קאמר אם ראוי לשתיה וכו' משמע דאם הוא עב מברך במ"מ וכן עיקר וכ"מ בגמ' בעבה מברך במ"מ מ"א ועי' עוד במ"א סי' ר"ה ס"ק ו':

משנה ברורה

סימן רח – דין ברכה מעין ג' אחרי (ה' מיני) פרות וה' מיני דגן

ובו י"ח סעיפים

סעיף ד

(יד) דגן חי – כל ה' מינים בכלל והרמ"א חולק בשעורים:

(טו) והגרעינין שלמים – ר"ל שלא חילקן מתחלה וגם לא נתמעכו כלל ע"י הבישול אינן חשובין למזון אלא כשאר פרי אדמה נינהו ואם הוסר הקליפה ע"י כתישה יש אומרים דברכתן במ"מ כשנתבשלו דחשיב מעשה קדרה ויש אומרים דברכתן פ"א כיון שגרעינין עצמן שלמים והנכון שלא יאכלם כ"א בתוך הסעודה [לבד סברת התוספות דלקמיה] ועיין לעיל בסוף סק"ו דכשנתדבקו ע"י הבישול יש לסמוך לכתחלה לברך במ"מ ואחריו מעין שלש. אכן שעורים שהוסר קליפתן וגם מקצת מהן גופא ע"י טחינת הריחיים שנעשים קטנים ממה שהיו מקודם [ומצוי זה במין שקורין פערי"ל גרויפי"ן] הנוהגין לברך עליהן במ"מ ולאחריו מעין שלש לכתחלה אף אם לא נתמעכו ע"י הבישול אין למחות בידן:

(טז) רק שהכל – ואם היו מבושלים גם בשעורים מברך עליהן בפה"א [א"ר]:

(יז) נסתפקו וכו' – ס"ל דמ"מ כיון שמין דגן הוא אפשר דלענין ברכה אחרונה צריך לברך מעין שלש ואף דעל המחיה אין יכול לומר דאינו מין מזון יאמר על האדמה ועל פה"א כמו שאומרים על העץ ועל פרי העץ אלא דלא מצינו שתקנו נוסח זה ולכך נשאר הדבר אצלם בספק:

(יח) בתוך הסעודה – ואם אירע שאכלו שלא בתוך הסעודה יברך אחריהם בנ"ר כי כן הוא מעיקר הדין:

סעיף ה

(יט) אפילו של חטים – דחשיבי וכ"ש קמח של שעורים:

(כ) מברך עליו שהכל – דאף דאכל את החטה כשהוא בעין ברכתו בפה"א כנ"ל בס"ד הכא כיון שנשתנה החטה שנטחן עומד להתעלות ולעשות ממנו פת וקודם לזה יצא מכלל פרי ולדרך אכילתו לא בא:

(כא) דק דק – ר"ל דזה אינו טוב הקמח לאכילה כלל כשהוא חי ובודאי אינו מברך רק שהכל [משום קצת הנאה דאית ליה בזה] ואפילו נטחן רק קצת וכו' אפ"ה ברכתו רק שהכל:

סעיף ו

(כב) וללועסו – לאו דוקא דאפילו אם אינו עב כ"כ כיון שאינו רך שיהיה ראוי רק לשתיה מברך עליו במ"מ [אחרונים]:

(כג) שהכל – דכיון שהמים רבים עליו כ"כ עד שאינו ראוי לאכילה ורק לשתיה אינו בכלל מאכל כלל ומברכין שהכל כברכת המים. וכ"ז הוא דוקא בקמח שממשו אינו בעין ומתבטל בריבוי המים אבל העושה תבשיל ממיני גרויפי"ן שנעשה מה' מיני דגן [כגון הנעשים במדינתנו משעורים ושבולת שועל שנחלק כל גרעין לשנים] ונתן בהם מים הרבה עד שאינו ראוי רק לשרפו שקורין זופ"א אין הגרויפ"ן בטילין לגבי המים כיון שהם בעין ומיני דגן לא בטלי וצריך לברך על הגרויפי"ן במ"מ ומ"מ אפשר שגם המים לא בטלי לגבייהו כיון שעיקרן נעשה רק לשתיה ולא לאכילה וצריך לברך גם על המים שהכל וע"כ יברך תחלה על המים ואח"כ על הגרויפי"ן [כן מתבאר מדברי המ"א בסימן זה ובסימן ר"ה] ובח"א כתב שיותר טוב בזה לברך שהכל על דבר אחר ויוציא את הרוטב. וכ"ז דוקא בה' מיני דגן דלא בטלי אבל בשאר מינים כגון רעצק"ע גרויפי"ן שנעשים בריבוי מים שאינם ראוין לאכילה ורק לזופ"א מברך ברכה אחת שהכל דהגרויפי"ן נתבטלו לגבי המים:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית