שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קצד – שלשה שאכלו כאחד ונפרדו, לענין הזמון מה דינם

ובו ג' סעיפים

ג שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ כָּל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא אֶחָד יוֹדֵעַ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְאֶחָד הַשְּׁנִיָּה, וְאֶחָד הַשְּׁלִישִׁית, חַיָּבִים בְּזִמּוּן וְכָל אֶחָד יְבָרֵךְ הַבְּרָכָה שֶׁיּוֹדֵעַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּרָכָה רְבִיעִית אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אֲבָל לַחֲצָאִין אֵין לְבָרֵךְ, אִם הָאֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אִם חֲצִי הַבְּרָכָה, שֶׁאֵין בְּרָכָה אַחַת מִתְחַלֶּקֶת (ב) לִשְׁתַּיִם. 

באר היטב  (ב) לשתים. ואם אין מי שיודע אלא ברכה א' לא יברך כלום דמעכבות זו את זו עיין מ"א. סדר ג' ברכות אלו מעכבות ואם אמרם למפרע לא יצא. דבר שמואל סי' קמ"ז:
 
סימן קצה – חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם

ובו ג' סעיפים

א שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד אוֹ בִּשְׁנֵי בָּתִּים, אִם מִקְּצָתָן רוֹאִים אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לְזִמּוּן, וְאִם לָאו אֵינָם מִצְטָרְפוֹת; וְאִם יֵשׁ שַׁמָּשׁ אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן, הוּא מְצָרְפָן וּכְגוֹן שֶׁנִּכְנְסוּ מִתְּחִלָּה עַל דַּעַת לְהִצְטָרֵף (א) יַחַד; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם (ב) רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסֶקֶת בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים, אֵינָם מִצְטָרְפִין בְּשׁוּם עִנְיָן. 

באר היטב  (א) יחד. והא דבסי' קצ"ג ס"ב דא"צ הכנסה אלא סגי באכלו אח"כ ביחד היינו שאכלו במקום א' אף ע"ג שאכלו כל אחד מככרו מ"מ סמוכים הם זה לזה כדרך שאוכלים בחבורה א' אבל כאן מיירי שכל חבורה יושבים במקום אחר כגון מפינה לפינה ובזה אמרינן לעיל שאין חיוב זימון בזה אלא משום הדרת מלך וכאן מיירי מחיוב לזמן ביחד כגון אם אין ג' במקום אחד או לצירוף י' בזה בעינן תנאים הכתובים כאן. ט"ז ע"ש: (ב) רה"ר. ל"ד רה"ר שהוא רחב י"ו אמות אלא אפילו שביל היחיד ט"ז. ועיין בהלק"ט ח"ב סי' קמ"ח מה שהקשה מההוא דמכות. ואין משם ראיה יד אהרן. ובני החופה מצטרפין בכל ענין. ט"ז:


ב
 אָכְלוּ מִקְּצָתָן בַּבַּיִת וּמִקְּצָתָן חוּץ לַבַּיִת, אִם הַמְבָרֵךְ יוֹשֵׁב עַל מִפְתַּן הַבַּיִת, הוּא מְצָרְפָן.

משנה ברורה

סימן קצד – שלשה שאכלו כאחד ונפרדו, לענין הזמון מה דינם

ובו ג' סעיפים

סעיף ג

(י) ואין אחד מהם יודע – דאי אחד מהם יודע כל ברכת המזון בודאי נכון שהוא יברך כל הברכות ויוציאם ידי חובתם ולא לחלק בהמ"ז לפרקים פרקים:

(יא) ברכה ראשונה – היינו לבד מברכת נברך שצריך המזמן לומר בתחלת ברכת הזימון:

(יב) וכל אחד יברך – ר"ל ויכוין להוציא את חבירו:

(יג) אין בכך כלום – דברכת הטוב והמטיב לאו דאורייתא היא ולפיכך אינה מעכבת להשלש ברכות ומשמע מזה דבאחת משלש ברכות הקודמים אם אין אחד מהם שיודע אותה מעכב שלא יברכו כלל דברכות מעכבות זו את זו ויש פוסקים שסוברים דאף דמן התורה חייב לברך אותם מ"מ אין מעכבות זו את זו ולפיכך מי שאינו יודע לברך כל הברכות וא"א לו לקרא לבקי שיוציאו בבהמ"ז צריך לברך עכ"פ הברכה שיודע אותה ולענין דינא אם אכל כדי שביעה דחיוב בהמ"ז שלו הוא מן התורה יש להחמיר כשיטה זו ולברך אותה:

 
סימן קצה – חבורות שאוכלים בהרבה מקומות מה דינם

ובו ג' סעיפים

סעיף א

(א) רואין אלו וכו' – אפילו כשאוכלים כל אחת על שלחן בפני עצמו:

(ב) מצטרפות לזימון – ר"ל אם ירצו יכולין להצטרף ולהוציא אחד את כולם בבהמ"ז:

(ג) ואם לאו וכו' – אפילו כשהם בבית אחד ואפילו אם נכנסו מתחלה ע"ד להצטרף יחד:

(ד) ואם יש שמש – היינו אפילו אינו אוכל כלל:

(ה) הוא מצרפן – היינו אפילו הם בשני בתים ואין רואין אלו את אלו:

(ו) וכגון שנכנסו וכו' – מסתימת המחבר משמע דאפילו בית אחד ורואין זה את זה ג"כ לא מצטרפי שתי החבורות יחד אא"כ כשנכסו מתחלה ע"ד זה אבל הרבה אחרונים כתבו דבבית אחד לא בעינן כלל שיכנסו מתחלה ע"ד זה ובכל שרואין זה את זה בלחוד או אפילו באין רואין זה את זה ויש שמש בין שתי החבורות סגי לענין צירוף וכן דעת הגר"א בבאורו ובאדרת אליהו ע"ש:

(ז) רשות הרבים וכו' – כתב הט"ז לאו דוקא ר"ה ממש שהוא רחב ט"ז אמות דה"ה כשיש שביל היחיד מפסיק בינתים ואפשר דדוקא כשהוא קבוע גם בימות הגשמים [א"ר]:

(ח) בשום ענין – היינו אפילו כשהן רואין זה את זה ויש שמש המשמש לשתיהן:

סעיף ב

(ט) מפתן הבית – דהוא רואה אלו ואלו והו"ל כמקצתן רואין זה את זה:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית