שולחן ערוך - אורח חיים

סימן ח – הלכות ציצית ועטיפתו
ובו יז סעיפים

ג טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִים לִלְבֹּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם עִטּוּף, יוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת צִיצִית, וְטוֹב לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ רָחְבּוֹ לְקוֹמָתוֹ, וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, וְיַעֲמֹד כָּךְ מְעֻטָּף לְפָחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִמְשְׁכֶנּוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ, וְיִלְבְּשֶׁנּוּ.

ד
 מַחֲזִיר שְׁתֵּי (ד) צִיצִיּוֹת לְפָנָיו וּשְׁתַּיִם לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְסוֹבָב בְּמִצְוֹת. 

באר היטב  (ד) ציציות. נהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ"ש קרש שנתן בצפון זכה לעולם בצפון של"ה ובכתבי האריז"ל כ' שלא היה האריז"ל מקפיד ע"ז ויש נוהגים לשום צד ימין על כתף שמאל שיהיו מסובבין וכ"מ סימן ש"א ס"ל. מ"א:
ה מְבָרֵךְ לְהִתְעַטֵּף (ה) בְּצִיצִית. אִם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה מִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית (ו) כְּאַחַת פֵּרוּשׁ בְּפַעַם אַחַת כֻּלָּם מְבָרְכִים. וְאִם רָצוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ, וְהָאֲחֵרִים יַעֲנוּ אָמֵן. 
באר היטב  (ה) בציצית. בשו"א תחת הבי"ת. לבוש וכ"כ שכנה"ג וש"ת והב"ח סי' י"ד כ' לומר בפתח: (ו) כאחת. ר"ל כל חד וחד מתעטף בטלית מיוחד אלא שבפעם אחד נעשה כל העטיפות:

 

משנה ברורה

משנה ברורה סימן ח 

סעיף ג'


(ה) טליתות קטנים – והוא שיש בהם שיעור שהקטן בן ט' שנים יתכסה בו ראשו ורובו וגדול בן י"ג שנים עכ"פ לא יתבייש לצאת בו באקראי ברחוב וכדלקמן בסימן ט"ז ע"ש במ"ב:
(ו) יוצאין בהם – דהאידנא (יג) כל כסות שלנו דרך כיסוי הם ועיטוף לא רמיזא באורייתא:
(ז) מעוטף – כדי לצאת נמי דעת הסוברים דבעינן דוקא עיטוף. ונראה דהנוהגין שלא לברך כלל על הט"ק רק פוטרין אותו בברכת הט"ג אין צריך כלל להתעטף בו ועיין במ"א ובביאור הגר"א:
(ח) ואח"כ – דעיקר הקפידא בעת לבישה:

סעיף ד'


(ט) ציציות – (יד) נהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסימן שאותן ציצית שלפניו יהיו לעולם לפניו כמ"ש חז"ל קרש שזכה בצפון היה לעולם בצפון ובכתבי האר"י ז"ל כתב שלא היה האר"י ז"ל מקפיד ע"ז:

סעיף ה'


(י) בציצית – (טו) בשו"א תחת הבי"ת:
(יא) בטלית – וה"ה בתפילין וכל ברכת המצות:
(יב) כאחת – פי' כל אחד מתעטף בטלית מיוחד אלא שבפ"א נעשו כל העטיפות (טז) לאפוקי לאחר כ"ד לברכתו דהוי הפסק וצריך כ"א לברך לעצמו ועיין לקמן סימן ר"ו ס"ג:
(יג) ואם רצו – מלשון זה משמע דיותר טוב שכולם יברכו ובאמת (יז) אדרבה לכתחילה יותר טוב שאחד יברך ויוציא את האחרים משום ברוב עם הדרת מלך וכדלקמן בסימן רצ"ח סי"ד אך לא נהגו עכשיו כן (יח) ואפשר משום שאין הכל בקיאין להתכוון לצאת ולהוציא ועיין בש"ת:
(יד) אחד מברך – ומוציא את האחרים (יט) ואפילו הם בקיאים ובלבד שיתכוין (כ) השומע לצאת והמשמיע להוציא ויותר מזה דאפילו אם המברך כבר יצא לעצמו או שאינו מתעטף כלל יכול להוציא אחרים בברכתו דכל ישראל ערבים זה בזה אך בזה י"א דאינו מוציא (כא) אלא דוקא מי שאינו בקי. כתב הפמ"ג אם כמה אנשים קנו טליתים חדשים ועשו בהם ציצית ולא ברכו שהחיינו דמברכין בעיטוף ראשון כמבואר בסימן כ"ב נהי דאחד יכול לברך להתעטף בשביל כולם אבל ברכת שהחיינו כל אחד בעצמו יברך:
(טו) יענו אמן – אף דבלא"ה צריך לענות אמן אחר כל ברכה מ"מ בזו שרוצה לצאת בה (כב) החיוב יותר שמורה בזה בפועל שהוא מתכוין לצאת בה מיהו בדיעבד אפילו לא ענה אמן יצא וכדלקמן בסימן רי"ג ס"ב:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית