שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קמג – דין אם נמצאת ספר תורה מטעה, ויתר דיני הספר

ובו ה' סעיפים

ה בָּתֵּי כְּנֶסֶת שֶׁאֵין בָּהֶם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֶלָּא אֶחָד, יְבָרֵךְ וְיִקְרָא קְצָת פְּסוּקִים וִיבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶם, וְיַחֲזֹר לְבָרֵךְ תְּחִלָּה וְקוֹרֵא קְצָת פְּסוּקִים וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֵיהֶם, וְכֵן יַעֲשֶׂה כַּמָּה פְּעָמִים, כְּמִסְפַּר הָעוֹלִים שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

 

סימן קמד – שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה

ובו ד' סעיפים

א מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא (א) וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה מִפָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשָׁה אַחֶרֶת; וְהָנֵי מִילֵי בִּשְׁתֵּי עִנְיָנִים, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעַת הַשּׁוֹמְעִים, אֲבָל בְּחַד עִנְיָנָא, כְּגוֹן: אַחֲרֵי מוֹת (וַיִּקְרָא טז) וְאַךְ בְּעָשׂוֹר (וַיִּקְרָא כג, כג) שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל קוֹרֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מְדַלְּגִין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִקְרָא עַל פֶּה, שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת; וּבַנָּבִיא מְדַלְּגִין אֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים, וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בַּדִּלּוּג בְּעִנְיָן שֶׁיַּעַמְדוּ הַצִּבּוּר בִּשְׁתִיקָה; וְהָנֵי מִילֵי בְּנָבִיא אֶחָד, אֲבָל מִנָּבִיא לְנָבִיא אֵין מְדַלְּגִין; וּבִתְרֵי עָשָׂר מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסוֹף הַסֵפֶר (ב) לִתְחִלָּתוֹ. 

באר היטב  (א) אין מדלגין. פי' בשתי ענינים אבל בענין א' מדלגין. פר"ח: (ב) לתחלתו. פירוש למפרע אבל בנביא אחד מדלג מסופו לתחילתו כ"מ עיין מ"א ופר"ח כתב דאפילו בענין אחד אין מדלגין ע"ש:


ב
 נוֹהֲגִין בְּשַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָתָן, לוֹמַר אַחַר הַפְטָרַת (הַפְטָרָה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח, שֶׁעִנְיָנוֹ סִלּוּק, כְּלוֹמַר סִילוּק תְּפִלַּת שַׁחֲרִית) הַשָּׁבוּעַ, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מֵהַפְטָרַת שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ (יְשַׁעְיָה סא, י סג, ט), וּכְשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם א', אַחַר שֶׁמַּפְטִירִין הַהַפְטָרָה בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים פָּסוּק רִאשׁוֹן וּפָסוּק אַחֲרוֹן מֵהַפְטָרַת וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (שְׁמוּאֵל א כ, יח מב) וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם וְע"ל סי' תכ"ה סָעִיף ב' וּבְסוֹף סי' תכ"ח הֵיאָךְ נוֹהֲגִין.

משנה ברורה

סימן קמג – דין אם נמצאת ספר תורה מטעה, ויתר דיני הספר

ובו ה' סעיפים

סעיף ה

(לג) שאין בהם וכו' – ר"ל שאינם יודעים לקרות אחרי הש"ץ מלה במלה מתוך הכתב והמחבר אזיל לטעמיה בסימן קל"ט ס"ב דכתב שם דבאופן זה לא יעלה אכן לפי מה שכתב הרמ"א שם בסעיף ה' דאנו קוראים אפילו לע"ה ואפילו אינו יכול לקרות אחרי המקרא וכמו שכתבנו שם במ"ב וא"כ ישתנה האי דינא דלדידן לעולם צריך לקרות שבעה קרואים ויברכו והש"ץ יוציאם בקריאתו וכן משמע בביאור הגר"א שם בס"ד ד"ה ומהרי"ל כדברינו:

 

סימן קמד – שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה

ובו ד' סעיפים

סעיף א

(א) בנביא – היינו לפי מה שידוע דמדינא אין על הפטרה בנביא פסוקים מיוחדים רק שצריך להיות מעין הסדרא כדלקמן בסוף סימן תכ"ח בהג"ה ואשמועינן דמותר להמפטיר בנביא לדלג מפרשה זו לפרשה אחרת וכן המנהג בכמה הפטרות שמוסיפין להם פסוקים מפרשיות אחרות:

(ב) ואין מדלגין בתורה – היינו בשני וחמישי דצריך מדינא לקרוא רק עשרה פסוקים לתלתא גברי או ביו"ט דצריך לקרות ה' גברי אין לקרותם לכתחלה בדלוג רק כסדר:

(ג) שמא תתבלבל – לפי שד"ת דברי אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעים וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אינו נוח להתבונן משא"כ בנביאים:

(ד) כגון אחרי מות ואך בעשור – ר"ל אע"פ שיש הפסק רב ביניהן שזה בפרשת אחרי וזה בפרשת אמור אפ"ה כיון דתרווייהו מענין יוה"כ מותר לדלג ולקרותם יחד וה"ה מה שנוהגין בת"צ כשקורין ויחל בפרשת תשא שמדלגין לפסל לך והיינו ג"כ מטעם שהם ענין אחד:

(ה) והוא שלא יקרא וכו' – ר"ל דלכך התירו לדלג ולגלול הספר להפרשה השניה אף דהוא מנכר מילתא כדי שלא יבוא לקרוא השניה בע"פ וזה אסור:

(ו) שלא ישהא וכו' – בזמניהם היו רגילין לתרגם בין פסוק לפסוק ואשמועינן שיהיו קרובים הענינים זה לזה כ"כ עד שלא ישהא הדלוג יותר מכדי שיפסוק התורגמן שאין כבוד לצבור שיעמדו בשתיקה וימתינו. וכתבו הפוסקים דבזמנינו שאין רגילין לתרגם נמי שרי כיון שכל ההפטרות כתובים בזמנינו בקונטרס בפני עצמן או בחומשין הלא יכול לסמן ולחפש מהר כל הפסוקים השייכים להפטרה זו ולא יהיו הצבור צריכין לעמוד בשתיקה עי"ז ולכן שרי ומטעם זה מותר בזמנינו אפילו כשהפסוקים הם משני נביאים ואפילו רחוקים זה מזה הרבה:

(ז) אין מדלגין – דאיכא טירוף הדעת ביותר מדאי. ודוקא בשני ענינים אבל בענין אחד מדלגין [פר"ח]:

(ח) ובתרי עשר – שהם חשובים כנביא אחד לענין זה מפני שהם קצרים:

(ט) לתחלתו – ר"ל לצד תחלתו שהוא למפרע ואפילו הם סמוכים זה לזה. והנה יש דעות בין הפוסקים י"א דדוקא מנביא לנביא אין מדלגין בזה [ואפילו בנביא של תרי עשר] אבל בנביא אחד מדלגין אפילו למפרע אם הם סמוכין ולא יצטרכו הצבור לעמוד בשתיקה והמ"א מצדד וכן פסק בא"ר דאפילו בנביא אחד אין לדלג למפרע ועיין בפמ"ג שמצדד דבענין אחד בנביא אחד מותר לקרות למפרע:

סעיף ב

(י) נוהגין וכו' – וטעם המנהג אף דכמה פעמים מתרמי שהוא מנביא לנביא משום דבימי התלמוד היו כל הספרים נכתבין בגליון והיו צריכין לשהות בגלילה אבל לדידן שההפטרות נכתבין בקונטרסים או בחומשין הלא יכול לעשות סימן שימצא מהר:

(יא) אומרים פסוק ראשון וכו' – לזכר שלמחר הוא ר"ח:

(יב) וע"ל סי' תכ"ה – היינו דשם נתבאר דכהיום אין נוהגין לדלג מנביא לנביא כלל:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית