שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קכח – דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן

ובו מ"ה סעיפים

כח כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא כַּפָּיו, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר וּמָצָא צִבּוּר שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, יָכוֹל לִשָּׂא כַּפָּיו פַּעַם (מז) אַחֶרֶת. 

באר היטב  (מז) אחרת. דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה ב' פעמים אבל אין בו חיוב אפילו אם הוא בבה"כ כשקורין כהנים כיון שכבר נשא כפיו פעם אחת. תוס' ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י"ג. ובתשובת זרע אברהם חא"ח סי' י"ב:


כט
 כֹּהֵן שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין, נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין הַתְּפִלָּה (מח) מְעַכַּבְתּוֹ. 

באר היטב  (מח) מעכבתו. ואם יראה שאם יעלה לדוכן יעבור זמן תפלה ילך חוץ לבה"כ ויתפלל אבל אם א"ל עלה צריך עלות וכמ"ש ס"ך דהוי דאורייתא ותפלה דרבנן ואם יראה שיעבור זמן ק"ש יקרא פסוק ראשון מ"א ועיין בע"ת ס"ק כ"ז במ"ש שם בשם הרב קלויזנ"ר וכו'. ולא עיין סעיף זה:


ל
 מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ (מט) מוּם בְּפָנָיו אוֹ בְּיָדָיו, כְּגוֹן שֶׁהֵם בּוֹהֲקָנִיּוֹת אוֹ עֲקֻמּוֹת אוֹ עֲקוּשׁוֹת (בּוֹהֲקָנִיּוֹת פי' מִין נֶגַע לָבָן, וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ לינטלי"ש בְּלַעַז, עֲקֻמּוֹת, כְּפוּפוֹת, עֲקוּשׁוֹת לִצְדָדֵיהֶן, וְהָרַ"ן פִּי' עֲקֻמּוֹת שֶׁנִּתְעַקְמָה יָדוֹ אֲחוֹרַנִּית, עֲקוּשׁוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַלֵּק אֶצְבְּעוֹתָיו), לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בּוֹ; וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁיֵּשׁ מוּמִין בְּרַגְלָיו, בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹלִים לַדּוּכָן בְּלֹא בָּתֵּי שׁוֹקַיִם; וְכֵן מִי שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ; אוֹ שֶׁעֵינָיו זוֹלְפוֹת דְּמָעוֹת; וְכֵן סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הָיָה דָּשׁ (נ) בְּעִירוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם רְגִילִים בּוֹ וּמַכִּירִים הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹתוֹ מוּם, יִשָּׂא כַּפָּיו וַאֲפִלּוּ הוּא סוּמָא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. וְכָל שֶׁשָּׁהָה בָּעִיר ל' יוֹם, מִקְרֵי דָּשׁ בְּעִירוֹ; וְדַוְקָא בְּעִירוֹ, אֲבָל אִם הוֹלֵךְ בְּאַקְרַאי (נא) לְעִיר אַחֶרֶת, וְשָׁהָה שָׁם ל' יוֹם, לֹא; וַאֲפִלּוּ לֹא בָּא לָדוּר שָׁם לִהְיוֹת מִבְּנֵי הָעִיר, אֶלָּא בָּא לִהְיוֹת שָׁם מְלַמֵּד אוֹ סוֹפֵר אוֹ מְשָׁרֵת שָׁנָה אוֹ חֲצִי שָׁנָה, חָשׁוּב דָּשׁ בְּעִירוֹ בְּל' יוֹם. 

באר היטב  (מט) מום. וכל הנהו שאינם נ"כ צריכים לילך מבה"כ בשעת הדוכן דלא לימרו עליו דבן גרושה הוא ט"ז. איתא בש"ס דפוחח אינו נושא את כפיו ע"ל סי' נ"ג סעיף י"ג מי שיש לו חולי מעיים לא ישא את כפיו פר"ח. היכא דאיתא נדה בביתיה דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתי' בנדותה פר"ח בשם ספר המקצעות. וכתב הפר"ח עליו ודבריו אלו אין לפרסמם דלאו הם מעיקר הדין והנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע"ש: (נ) בעירו. הקשה הט"ז אמאי לא יהיה פסול משום דאיתקש לעבודה ע"ש ואשתמט מיניה גמרא ערוכה בש"ס דתענית דף כ"ו ע"ב אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ע"ש ועיין מ"א ס"ק נ"ד ובט"ז ס"ק ל"ה וצ"ע. שבות יעקב ח"ב סי' א' ויד אהרן: (נא) לעיר. ב"ח מתיר אפילו באקראי בלמ"ד יום ע"ש ופר"ח כתב עליו ואינו מוכרח:

משנה ברורה

סימן קכח – דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן

ובו מ"ה סעיפים

סעיף כח

(קו) יכול לישא את כפיו – כנ"ל דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים ומ"מ חיובא ליכא עליו כיון שכבר נשא כפיו ביום זה וכנ"ל בס"ג. ועיין לעיל במשנה ברורה סקי"א דאע"ג דאינו מחויב לישא כפיו כמה פעמים ביום אחד מ"מ כל פעם שנושא כפיו הוא מברך אשר קדשנו ב"ו וכו'. כהן המתפלל שמונה עשרה אם אין שם כהן אחר בביהכ"נ צריך להפסיק ולעלות לדוכן כדי שלא תתבטל הנשיאת כפים ואחר שיגמור הנ"כ ירד מהדוכן ויגמור תפלתו ואם יש שם כהן אחר אינו פוסק מתפלתו אם לא שאמרו לו עלה לדוכן או טול ידיך דאז אפילו יש שם כהנים אחרים צריך להפסיק ולעלות. וכל מקום דמפסיק בתוך התפלה כדי לעלות לדוכן צריך לעקור רגליו קצת בתוך התפלה כשאומר הש"ץ רצה אבל אם לא עקר רגליו כשאומר הש"ץ רצה אינו רשאי לעלות [מ"א בשם רדב"ז וש"א] אמנם הא"ר מפקפק בעיקר היתר זה של הפסק באמצע התפלה אפילו באמרו לו עלה דאע"ג דתפלה דרבנן היא מ"מ אפשר דהעמידו חכמים דבריהם אפילו במקום עשה וכן דעת הגאון יעב"ץ בסידורו שלא להפסיק באמצע התפלה לנ"כ כשעומד בברכה אחרת אם לא שהגיע בתפלתו למקום ברכת כהנים שאז דעתו שמותר לו לעקור רגליו ולעלות לדוכן שבמקום זה לא מקרי הפסק שהוא מעין שים שלום [והנה כשמשער בתוך התפלה שיגיע אז לאותו מקום בשוה עם הש"ץ צריך ליזהר לעקור רגליו קצת לצד הדוכן בעת שמתחיל הש"ץ רצה וכמו שכתבנו למעלה] וגם זה דוקא אם הוא מובטח שלא תטרף דעתו ויחזור לתפלתו ובלא"ה אסור בכל גווני להפסיק בתפלה זהו תוכן דבריו שם ע"ש:

סעיף כט

(קז) נושא כפיו – ואם רואה שכשיעלה לדוכן יעבור זמן התפלה ילך לחצר ביהכ"נ ויתפלל שם אבל אם א"ל קודם רצה עלה צריך לעלות דאם לא יעלה עובר בעשה דאורייתא ודחי תפלה דרבנן ואם לא קרא ק"ש ורואה שכשיעלה לדוכן יעבור זמן ק"ש ילך ג"כ לחצר ביהכ"נ ויקרא ק"ש ואם א"ל קודם רצה עלה יקרא פסוק ראשון ויעלה וישא כפיו [מ"א וש"א]:

סעיף ל

(קח) שהם בוהקניות – קאי גם אפניו והוא המנומר בנקודות דקות לבנות. ואותן המנומרין בנקודות דקות [שקורין זומר שפרענקלען] אם שכיח שם אף דלא הוי רוב אנשי המקום כך ישא את כפיו:

(קט) בו – שהוא דבר המתמיה ובשביל זה יסיחו דעתם מלכוין לשמוע הברכה:

(קי) בתי שוקים – היינו כעין פוזמקאות שלנו:

(קיא) ואם היה דש וכו' – דהטעם דמום פוסל בפניו ידיו ורגליו וכן בכל הני הוא משום דחיישינן שיסתכלו בו ובדש לא יסתכלו בו כי אינו חידוש בעיניהם. איתא בש"ס דפוחח לא ישא את כפיו דגנאי הוא לצבור ומהו פוחח מבואר לעיל בסימן נ"ג סי"ג ע"ש. כתב הפר"ח דחולי מעים לא ישא את כפיו ומ"מ נראה דטוב שיצא קודם ר צה:

(קיב) הולך באקראי וכו' – דלא רגילי אינשי לישא וליתן עמו ואינם מורגלים במומו ועיין בה"ל:

(קיג) אלא וכו' – דכיון שעכ"פ בא להשתקע שם לאיזה זמן רגילים לישא וליתן עמו והורגלו במומו בשלשים יום:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב חיים סילמן שליט"א - בעברית

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות הרב אליהו שטרנבוך שליט"א - בעברית