שולחן ערוך - אורח חיים

סימן רטז – דיני ברכת הריח

ובו י"ד סעיפים

ז סִימְלָק וְחִילְפֵי דְּיַמָּא, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים; סִימְלָק יֵשׁ מְפָרְשִׁים רוסמארי"ן; וְיֵשׁ מְפָרִשִׁים יאסמי"ן; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁהוּא עֶשֶׂב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל עָלִין זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וּלְכָל שׁוּרָה שָׁלֹשׁ עָלִין; וְחִלְפֵי דְּיַמָּא, הוּא שִׁבּוֹלֶת נֶרְד שֶׁקּוֹרִין (יד) אישפי"ק. 

באר היטב  (יד) אישפי"ק. היינו שפיגנרדי"א בלשון פולין שעושין מזה שהיא לריח ובעלי בתים רגילים לשפוך זה למים שהכהנים נוטלים ידיהם לדוכן וצריכים העומדים שם לברך בע"ב כמו במי ורד בס"ג ובהלכות י"ט כתבתי שאין לנהוג כן ט"ז ע"ל סי' קכ"ח ס"ק ח':


ח
 סיגלי וְהֵם ויאול"ש, בּוֹרֵא עִשְׂבֵּי בְּשָׂמִים.


ט
 נַרְגִּיס, וְהוּא חֲבַצֶּלֶת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא ליריי"ו, אִם גָּדֵל בְּגִנָּה, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים; וְאִם הוּא גָּדֵל (טו) בַּשָּׂדֶה, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא עִשְׂבֵּי בְּשָׂמִים. 

באר היטב  (טו) בגינה. שמשקין אותו וגדל ומתקיים אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו. ב"י:

משנה ברורה

סימן רטז – דיני ברכת הריח

ובו י"ד סעיפים

סעיף ז

(לג) סמלק וחלפי דימא:    אע"ג דקלח שלהם אינו קשה כשל עץ אפ"ה כיון דמוציא עליו מעצו כשאר אילנות בכלל עץ הוא ומברך בורא ע"ב:

(לד) רוסמארי"ן:    ובביאור הגר"א חולק והוכיח דלדעת היש מפרשים והוא תר"י חלפי דימא הוא רוסמארי"ן:

(לה) הוא שבולת נרד וכו':    והוא מה שקורין בימינו ספיגינאר ומעלה ריח טוב ובעלי בתים נוהגים באיזה מקומות ליתן זה למים שהכהנים נוטלים ידיהם לדוכן כדי שיהיה עי"ז ריח טוב ואין נכון לעשות כן דהא מוליד ריחא במים ביו"ט דאסור:

סעיף ח

(לו) סיגלי:    הם מין דודאים הנזכר במקרא:

סעיף ט

(לז) גדל בגינה וכו':    הטעם דמחלקינן בין גינה לשדה הוא משום דהגדל בגינה נעבד ומשקים אותם ואע"פ שעצו מתייבש מתקיים הוא לשנה הבאה אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית