שולחן ערוך - אורח חיים

סימן רב – דיני ברכת פרות האילן

ובו י"ח סעיפים

יג אֱגוֹז גָּמוּר הַמְטֻגָּן בִּדְבַשׁ וְנִקְרָא נואינד"ו ר"ל (כב) נויאי"ט, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. 

באר היטב  (כב) נויאי"ט. דהאגוז עיקר והדבש אינו בא רק למתקו:


יד
 אֱגוֹז (כג) רַךְ שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּדְבַשׁ וְקוֹרְאִין לוֹ נואיס מושקאד"ה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל. הגה: וְכֵן אוֹתָם אֱגוֹזִים שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּדְבַשׁ בְּעוֹדָם יְרֻקִּים, מְבָרְכִים שֶׁהַכֹּל (רבי' יְרוּחָם נָתִיב י"ז ח"ב וּבֵית יוֹסֵף). 

באר היטב  (כג) רך. דקודם הטיגון אינו ראוי לאכילה דמר הוא ולא נטעי אינשי אדעתא דהכי ב"י וכתב הט"ז ואיני מבין מ"ש רמ"א וכן אותם אגוזים וכו' דגם אגוז רך מיירי בענין זה. ומ"א הגיה דצ"ל והן אותם וכו' ע"ש:


טו
 עַל הסוקא"ר מְבָרֵךְ (כד) שֶׁהַכֹּל וְכֵן הַמּוֹצֵץ קָנִים מְתוּקוֹת שֶׁהַכֹּל. 

באר היטב  (כד) שהכל. ודעת הטור דיברך בורא פרי העץ וכתב הט"ז ונראה פשוט שאם יש לפניו פרי אחר שיברך עליו יצא גם על הסוקא"ר דדעת הטור עיקר:

משנה ברורה

סימן רב – דיני ברכת פרות האילן

ובו י"ח סעיפים

סעיף יג

(סו) ר"ל נויאי"ט – פי' שכבר נגמר גידולו ופוצעים אותו וזורקים ממנו הקליפה שהיא כעץ ולוקחין הגרעין ומטגנין בדבש ונקרא בל"א נויאי"ט:

(סז) מברך עליו וכו' – ואע"ג דאגוזים דרכן לאכול חיים ואם היה מבשלם במים משתנים לגריעותא אפ"ה כשמתקנין אותו ע"י טיגון בדבש הרי הם משתנים למעליותא ע"י הדבש והו"ל כדבר שטובים חיין ומבושלין. וגם קמ"ל דלא אמרינן בזה דהדבש עיקר וליברך עליה ברכת שהכל כברכת הדבש וכדמבואר כעין זה לקמן בסימן ר"ה ס"א בהג"ה דבזה דאין הדבש בא בשביל עצמו כ"א בשביל ליתן טעם בהאגוז הו"ל האגוז עיקר והדבש טפל ומברכין בפה"ע וה"ה כל מיני פירות כה"ג [פה"ע או פה"א] שדרכן להאכל רק חיים ואם היה מבשלו במים היה משתנה ברכתו לשהכל אם טיגנן בשמן או בדבש מברך ברכתו הראויה להן:

(סח) בפה"ע – כתבו האחרונים דאפילו אין האגוז שלם אלא כתות ושבור כמו שדרך לעשות כשמטגנין אותן אפ"ה לא נשתנית ברכתו ומיהו עכ"פ בעינן שלא יהיה כתות ושחוק ביותר שיהא ניכר עכ"פ קצת דבמעוך שאין ניכר צורתו לגמרי אין מברכין עליו אלא שהכל:

סעיף יד

(סט) אגוז רך וכו' – שלא נגמר גידולו וקליפתו עדיין אינו קשה ולוקחין אותו למרקחת ביחד עם הקליפה העליונה ומטגנים אותם כן בדבש:

(ע) נואיס מושקאד"ה – אין זה אגוז מושקא"ט האמור בסי"ז דשם פרי גמור הוא:

(עא) מברך עליו שהכל – ואע"ג דע"י הדבש נתקן הפרי וטוב לאוכלו מ"מ כיון שהוא רך עדיין ונאכל ביחד עם קליפתו אינו מברך עליו אלא שהכל דלא נטעי להו אדעתא למיכל כשהם רכים בקליפתן אלא לאכול הפרי עצמה כשיתבשלו וכמו דקי"ל לקמן בסימן ר"ד ס"א לענין שקדים הרכין דברכתן נמי שהכל מטעם זה וכ"ש הכא שבלא טיגון אינו ראוי כלל בעודו רך לאכילה שמר הוא וכל תיקונו הוא ע"י דבש. והנה כ"ז הוא דוקא משום שלא נגמר הפרי ולא נטעי אדעתא דהכי וכמ"ש מה שאין כן בפרי גמורה כשאינו ראוי לאכול חי כ"א ע"י טיגון בודאי מברך עליו ברכתו הראויה לו [אחרונים]:

(עב) וכן אותם וכו' – צ"ל והן אותם וכו' דהא זהו ג"כ כוונת המחבר:

סעיף טו

(עג) על הסוקאר – פי' שבארצותם גדלים קנים מתוקין וסוחטין אותם ומבשלין מימיהם עד שיקפה וידמה למלח [רמב"ם]:

(עד) שהכל – דלא עדיפי מדבש תמרים דחשבינן ליה רק כזיעה בעלמא וברכתו שהכל וכ"ש בזה שנשתנו ע"י הבישול [רמב"ם]:

(עה) וכן המוצץ – פי' שמוצץ קני הסוקר בעצמם:

(עו) שהכל – ג"כ מטעם הנ"ל דהא הקנה בעצמו הוא עץ בעלמא וא"א לאוכלו אלא שיש בו מתיקות וא"כ לא עדיף המוצץ את המתיקות מהעץ מאלו סחט את הזיעה הזאת ושתאו. וכתב בח"א דה"ה הלועס שורש שקורין לאקעריץ ג"כ אין מברך אלא שהכל דגם הוא עץ בעלמא אלא שיש בו טעם מתוק. ודע דאף שהשו"ע סתם לדינא דעל הסוקר ועל הקנים ברכתו שהכל באמת יש בזה דעות בין הראשונים כמו שמובא בטור וב"י ומספיקא פסק לברך שהכל דבזה יוצא בדיעבד לכו"ע ואולם בדיעבד אם בירך בפה"ע או בפה"א יצא וכן בצוקער שלנו שנעשה מבוריקע"ס ג"כ יש לברך לכתחלה שהכל ובדיעבד אם בירך בפה"א יצא וכמו שבארתי הכל בבה"ל ע"ש:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית