ה נוֹהֲגִין לִתֵּן (ו) יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם בִּקְרִיאַת פָּסוּק רִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר שֶׁמּוֹנְעוֹ מִלְּכַוֵּן.

 באר היטב  (ו) ידיהם. ר"ל יד ימין:

ו צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּחֵי"ת שֶׁל אֶחָד כְּדֵי שֶׁיַּמְלִיךְ הַקָּבָּ"ה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁלָּזֶה רוֹמֵז חֲטֹטֶרֶת שֶׁבְּאֶמְצַע הַגַּג הַחֵי"ת, וְיַאֲרִיךְ בַּדָּלֶ"ת שֶׁל אֶחָד שִׁעוּר שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁהַקָּבָּ"ה יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וּמוֹשֵׁל בְּד' רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְלֹא יַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִכְּשִׁעוּר זֶה. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהַטּוֹת הָרֹאשׁ כְּפִי (ז) הַמַּחְשָׁבָה: מַעְלָה וּמַטָּה וּלְד' רוּחוֹת.

 באר היטב  (ז) המחשבה. אע"ג דאמרינן הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו וכו'. דהתם הקריצה והרמיזה לצורך דבר אחר ומבטלין הכוונה. אבל הכא הרמיזה היא צורך הכוונה הרא"ש. והטייה צריכה להיות מזרח צפון מערב דרום ולא יטו הראש מזרח מערב צפון דרום דהוי ח"ו שתי וערב עט"ז:

ז יַדְגִּישׁ (ח) בַּדָּלֶי"ת שֶׁלֹּא תְּהֵא כְּרֵי"שׁ.

 באר היטב  (ח) בדלי"ת. ולא ידגיש יותר מדאי שנראה כאלו הד' נקודה בשוא או בצירי אלא הכוונה שיטעימנה בפה יפה. ב"ח מ"א פר"ח: