שולחן ערוך - אורח חיים

סימן קפח – נסח ברכה ג', ודיני ברכת המזון בשבת, והטועה בברכת המזון

ובו י' סעיפים

א אַחַר שֶׁחָתַם: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם, יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סִיּוּם הַבְּרָכוֹת דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵינָהּ דְּאוֹרַיְיתָא.

ב
 אָמֵן זֶה יֹאמְרֶנּוּ בְּלַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ שֶׁבִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵינָהּ דְּאוֹרַיְתָא וִיזַלְזְלוּ בָּהּ. הגה: וְנִרְאֶה דְּדַוְקָא כְּשֶׁמְּבָרֵךְ לְבַד וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר שְׁאָר בְּרָכוֹת; אֲבָל כְּשֶׁמְּזַמְּנִין, עוֹנִין עָלָיו כִּשְׁאָר אָמֵן שֶׁעוֹנִין עַל בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַף עַל גַּב דְּהַמְבָרֵךְ עוֹנֶה גַּם כֵּן מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ נִכָּר כָּל כָּךְ, הוֹאִיל וַאֲחֵרִים עוֹנִין גַּם כֵּן עִמּוֹ; וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְאָמְרָם בְּקוֹל רָם אֲפִלּוּ הַמְבָרֵךְ עַצְמוֹ, כְּשֶׁמְּזַמְּנִים, וְאוּלַי הוּא מֵהַאי טַעֲמָא.


ג
 צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְאֵין לְהַזְכִּיר בָּהּ שֵׁם וּמַלְכוּת אַחֵר; וְהָאוֹמֵר: וּמַלְכוּתְךָ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, טוֹעֶה, שֶׁאֵין לְהַשְׁווֹת מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא עִם מַלְכוּתָא דִּשְׁמַיָּא; וְכֵן אֵין לוֹמַר בָּהּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף כְּשֶׁאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא, לֹא יְסַיֵּם מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם, אֶלָּא יְדַלֵּג מִלַּת מֶלֶךְ (אַבּוּדַרְהַם), וּסְבָרָא נְכוֹנָה הִיא אֲבָל לֹא רָאִיתִי (א) נוֹהֲגִין כֵּן. 

באר היטב  (א) נוהגין כן. ואין למחות ביד הנוהגין כן. מ"א:

משנה ברורה

סימן קפח – נסח ברכה ג', ודיני ברכת המזון בשבת, והטועה בברכת המזון

ובו י' סעיפים

סעיף א

(א) מפני שהיא סיום וכו':    עיין לקמן בסימן רט"ו:

סעיף ב

(ב) ונראה דדוקא וכו':    ויש מיישבין המנהג מטעם אחר שלא חששו לזלזול ברכה רביעית אלא בימיהם שהיו הפועלים הולכים למלאכתם כששומעים אמן שאחר בונה ירושלים (שלא חייבום חכמים בברכה רביעית מפני בטול מלאכתו של בעה"ב) לכך היה צריך לענות אמן בלחש כדי שלא ישמעו הפועלים ויכירו שברכה רביעית אינה מן התורה ויבואו לזלזל בה אף שלא במקום בטול מלאכת בעה"ב אבל עכשיו שגם הפועלים מברכים ד' ברכות כמ"ש בסימן קצ"א אין לחוש לזה ולפי טעם זה בין כשמברך בזימון ובין כשמברך ביחידי יכול לענות אמן בקול רם וכמדומה שכן המנהג. לא יאמר בונה ירושלים אמן בנשימה אחת רק ימתין קצת אחר תיבת ירושלים ואח"כ יאמר אמן כדי שלא יהא משמע שגם האמן מסיום הברכה הוא:

סעיף ג

(ג) שום מלכות אחר:    היינו כגון הא דמסיים המחבר לקמיה:

(ד) והאומר וכו':    צ"ל לכן האומר וכן הוא בטור:

(ה) אבינו מלכנו:    אלא יאמר אבינו רוענו‏[1] ואע"ג דאינו אומר ביחד ממש עם מלכות בית דוד מ"מ כיון דבחד ברכה הוא לאו אורח ארעא לאדכורי מלכותא דשמיא אצל מלכותא דבשר ודם:

(ו) אבל לא ראיתי וכו':    והאחרונים כתבו טעם לזה כיון דענין בפ"ע לגמרי הוא לא קפדינן בזה ואומרים אותה כמו שהיא מסודרת בתפלת י"ח לכן אין למחות ביד הנוהגין כן:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית