שולחן ערוך - אורח חיים

סימן ריט – ברכת הודאות היחיד

ובו ט' סעיפים

ט הָנֵי אַרְבָּעָה לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס, כְּגוֹן שֶׁנָּפַל עָלָיו כֹּתֶל, אוֹ נִצּוֹל מִדְּרִיסַת שׁוֹר וּנְגִיחוֹתָיו, אוֹ שֶׁעָמַד עָלָיו בָּעִיר אַרְיֵה לְטָרְפוֹ, אוֹ אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לוֹ, אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה וְנִצּוֹל מֵהֶם וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כֻּלָּם צְרִיכִים לְבָרֵךְ (יא) הַגּוֹמֵל; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין הַגּוֹמֵל אֶלָּא הָנֵי אַרְבָּעָה דַּוְקָא, וְטוֹב לְבָרֵךְ בְּלֹא הַזְכָּרַת שֵׁם (יב) וּמַלְכוּת. 

באר היטב  (יא) הגומל. וכשיגיע למקום שנעשה בו הנס מברך שעשה לי נס במקום הזה כמ"ש סי' רי"ח: (יב) ומלכות. ועכשיו נהגו לברך כל מי שנעשה לו נס וכ"ש אם באו עליו לסטים וניצול. ט"ז ומ"א:

 

סימן רכ – הטבת חלום ותעניתו

ובו ב' סעיפים

א הָרוֹאֶה חֲלוֹם וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה, (א) יֵיטִיבֶנּוּ בְּאַפֵּי תְּלָתָא דְּרַחֲמֵי (פי' שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתוֹ) לֵיהּ, וְלֵימָא בְּאַפַּיְהוּ: חֶלְמָא טָבָא חַזַּאי, וְלֵימְרוּ אִינְהוּ: טָבָא הוּא (ב) וְטָבָא לִיהֲוֵי וְכו'. 

באר היטב  (א) ייטיבנו. בשחרית של"ה. ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה מהר"ם. ומי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה. ס"ח: (ב) וטבא להוי כו'. י"א דכך הוא הלחש וא"צ לאומרו רק ג"פ כדרך כל הלחשים וי"א דצ"ל טבא הוא וטבא להוי ז"פ לכן אומרים וטבא הוא וטבא ליהוי ד' פעמים ואח"כ אומרים אותו עם שבע זימנין ג"פ ובזה יוצא ידי שני הדיעות רש"ל מט"מ וכן נוהגין מ"א. וב"ח כתב לומר הכל ז"פ ואומרים לו לך בשמחה אכול לחמך אבל לא יאמר אכול בשמחה לחמך דהוי ר"ת אבל. ב"י:


ב
 (ג) יָפָה תַּעֲנִית לְבַטֵּל חֲלוֹם רַע, כְּאֵשׁ לִנְעֹרֶת. הגה: וְדַוְקָא בּוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רפ"ח. 

באר היטב  (ג) יפה תענית. ותשובה עמו ס"ח. ומ"מ אין מחויב להתענות אלא רשות הרשב"א. ובשבת אין להתענות אלא חלום שחלם על עצמו ולא שחלם לחבירו עליו עיין שכנה"ג בסי' רפ"ח:

משנה ברורה

סימן ריט – ברכת הודאות היחיד

ובו ט' סעיפים

סעיף ט

(כט) אם גנבים באו לו – ר"ל והיה קרוב לסכנה על ידם וכדלעיל בסוף סי' רי"ח:

(ל) כולם צריכים – ואעפ"כ כשיגיע למקום שנעשה בו הנס יברך גם שעשה לי נס במקום הזה ועיין בסימן רי"ח ס"ט שם יש פלוגתא אי יברך שעשה לי נס כשניצול בדרך הטבע (מ"א):

(לא) אלא הני ארבעה – משום שמצויים ביותר תקנו עליהם ברכת הגומל משא"כ אינך שאינם שכיחים כלל אין לברך עליהם הגומל אלא בהני דנעשה להם נס יברך שעשה לי נס כשיגיע לאותו מקום. ומי שהלך בדרך אפילו שלא במקום סכנה ובאו עליו לסטים להרגו וניצול לכו"ע מברך ברכת הגומל:

(לב) בלא הזכרת שם ומלכות – והאחרונים כתבו דהמנהג כסברא ראשונה וכן מסתבר:

 

סימן רכ – הטבת חלום ותעניתו

ובו ב' סעיפים

סעיף א

(א) ונפשו עגומה עליו – היינו אפילו אין בו משמעות לרע:

(ב) ייטיבנו – ואפי' היכא שהוא מתענה. וטוב שייטיב בשחרית כי זריזין מקדימין למצוה אך אז לא יאמרו לו לך אכול בשמחה וגו' אם לא כשאין מתענה [פמ"ג] ויזכור החלום במחשבתו בשעת הטבה:

(ג) באפי תלתא – מצוה להמצא עם הג' להיטיב מפני שמשיב את נפשו בזה ואף בשבת יכול להיטיב חלום [א"ר]:

(ד) וטבא להוי – שבע זמנין לגזרו וכו' לשון זה צריך שיאמרוהו העונים ג' פעמים וי"א דיאמרוהו ז' פעמים. ובסוף ההטבה יאמרו לו לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב וגו'. מי שחלם לו חלום קשה על חבירו יתענה [ס"ח סימן תמ"ד ע"ש טעמו ועוד נראה דלפעמים מורה הדבר על החולם גופא אלא דבחלום אין מראין הדבר רק בדמיון מה]:

סעיף ב

(ה) יפה – עוברות ומניקות אין להורות להם להתענות רק יפדו בממון [פמ"ג]:

(ו) תענית – אבל דוקא כשעושה תשובה עמו כי התענית מועיל כמו קרבן לחטא מה קרבן אינו מועיל בלי תשובה שנאמר זבח רשעים תועבה אף תענית חלום וכו' [ס"ח]:

(ז) כאש לנעורת – ומ"מ אין מחויב להתענות אלא רשות:

חדש באתר - שיעורים בהלכה יומית באידיש ובעברית - לרגל מחזור ט"ז

שיעור בהלכה יומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - באידיש

שיעור בהלכה היומית מאת פה מפיק מרגליות
הרב איסר המאירי שליט"א - בעברית